התעוררות תשובה חלק ב קנו

כדאיתא בביצה דף ד' ע"ב א"כ כיון דנשים חייבות ביו"ט ראשון ה"ה שייך בזה גזירה לקיים יו"ט שני דלא אתי לקלקולא ביו"ט ראשון גם בנשים והוא בכלל ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת] וצריך לדחוק ולומר שהמצות שמקיימין ביו"ט כגון קידוש וכו' הוא מצד אשר יאמרו לך תעשה אבל שלא לעשות מלאכה ביו"ט שני הוא בכלל לא תסור וי"ל דקושיא מעיקרא ליתא דעיקר חיובא הוא מפני דכ' אשר יאמרו לך תעשה הוי מ"ע שאין הז"ג אך לפ"ז יהי' נשים חייבות בכל מ"ע מדרבנן שהמה זמן גרמא ובתוס' פסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה שאף הן כתבו דפטורות דכעין דאו' תיקון וכן אי' בתוס' ברכות דף כ' ע"ב בד"ה בתפלה וצ"ל דסברת התוס' דכל דתיקון דרבנן כעין דאו' תיקון לכן פטרו הנשים ממ"ע שהז"ג דידהו, אבל קשה לי כל מצות לא תעשה מדרבנן, המה מצד דלא תסור א"כ נשים יהי' פטורים מאיסור דרבנן דגם בלאו דלא תסור אינם מחוייבים כדאי' להדיא בגמ' סוכה דף כ"ח ע"ב דהא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה הוא דווקא בלא תעשה שמגיע עליו עונש מלקות אבל באיסור דאו' שאין בו עונש מלקות פטורות הנשים ועיין בגמ' וברש"י היטב ועוד קשה, חצי שעור אסור מה"ת ואין בו שום מלקות וכן חלב טמא שהוא רק איסור ואין בו מלקות וכל איסורי דאורייתא שאין בהם רק איסור עשה יהי' נשים פטורות וי"ל לפ"מ דאי' שם בסוכה דנשים פטורות באמת מתוס' יוכ"פ כיון שאין בו עונש ומלקות רק מדכ' האזרח בא הכתוב לרבות נשים בתוס' יו"כ וי"ל דמזה למידין לכל התורה כולה. והנה ראיתי בס' האשכול שהוא חד מגדולי הראשונים שכ' שהא דעובר על דברי סופרים חייב מיתה הוא מדכ' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וכו' או אל השופט ומת האיש ההוא (ואין כוונתו על דבר שנלמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שקראם הרמב"ם דברי סופרים כדאיתא בכסף משנה ריש הל' אישות דהא בברכות דף ד' ע"ב אי' ג"כ וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וקאי על האוכל קודם תפלת ערבית למ"ד תפלת ערבית חובה או למאן דאמר רשות קודם ק"ש של לילה) א"כ מוכח להדיא דסבר האשכול כרמב"ם וכרש"י [ביומא דף ע"ח ע"א] דלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך קאי על כל מה שתקנו חכמים על כל דבריהם על זה קאמר הכתוב והאיש אשר יעשה בזדון וגו' א"כ הוי לא תסור בעונש מיתה ונשים הקשו לכל עונשין שלו מלקות ומכש"כ ענין זה אבל קשה לי דמברכינן על כל מצות עשה מדרבנן ומקשה הגמ' והיכן צונו עיין בסוכה דף מ"ו ע"א ובשבת כ"ג ושם קאי על מצות נר חנוכה ולמה לא מקשה הגמ' בשום פעם היכן צונו רק על נר חנוכה ולא מקשה ג"כ בסוכה דף ל"ט ע"א ובפסחים ק' וקי"ט ומגילה כ"א דשם מביא הגמ' באותן מקומות לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מצוה לברך דאר"י אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן בפסחים דף ז' דקאי על ביעור חמץ י"ל דמברך על מצות "ביעור" שהוא מה"ת כדאי' טעם זה בראשונים דלכן מברך על ביעור ולא על בדיקה אבל בסוף מס' פסחים ובסוכה דף ל"ט דקאי לברך על קודם הכל והלל דרבנן למה לא מקשה והיכן צונו בשלמא על כל מצות דרבנן שהם גדר וסיג לתורה לא קשה היכן צונו דכ' ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת אבל הלל שהוא רק מצוה מדרבנן קשה ויש מזה ראיי' לדברי הראב"ד סוף הל' מגילה וחנוכה שסבר הלל הוא מצוה מה"ת עוד יש לדחוק וליישב הא דקאמר לפניו מצוה לברך היינו איזה ברכה ושבח ולא וצונו אבל ממגילה דף כ"א ע"ב ק' דאמר התם מברך מנ"ח היינו מגילה ניסים שהחיינו ויש לדחוק דמגילה הוי באמת מה"ת כמו שאי' שם דף ז' ע"א דמצאו כתוב בתורה "בספר" שיכתבו מגילה אשר בה כתיב מצות קריאת מגילה כדילפינן מהימים האלה "נזכרים" ונעשים או שלמדו מק"ו מיציאת מצרים כדאי' שם דף י"ד ע"א דק"ו דאו' הוא

סימן קכ"ז מי שמעלה עשן (בלשון טוטי"ן הנקרא טאבאק) בכלי (פייפע) או עלין המכורחין (בל"א (ציארע) וכאשר יתקרר האפר הכא אסור לטלטלו משום נולד כ"ל דצריך להסיר הכלי והציגארע מידן בעוד שהאפר חם וראוי לצלות בו ביצה דאח"כ כאשר יתקרר האפר ומניחו במקומו מטלטל האפר המוקצה ע"י כלי שהוא טלטול גמור הגם שהמג"א מסופק מי שטלטל מוקצה בשוגג כאשר יזכור שמוקצה בידו אם צריך להשליך מיד מידו או כיון שבא בשוגג לידו הותר לו לילך ולהניח המוקצה במקום שירצה וכאן בהיתר בא לידו מ"מ צריך להסירו