התעוררות תשובה חלק ב קנה

מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות, כמו כל מחמצת היינו שנתחמץ ע"י דבר אחר לא תאכלו ה"ה בכל מושבותיכם תאכלו מצות היינו שיוצאים במצה שקיבל טעם מצה ע"י דבר אחר כגון עיסת אורז עם חטים וה"ה אם נתחמץ עיסת אורז כזו חייב משום חמץ וה"ה יוצא משום חובת מצה

נסתפקתי אם נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים מה"ת ונ"מ להוציא אנשים ידי חובתן, וגם אם עליהן מוטל המצוה והגדת לבנך

ונ"ל הנה הרמב"ם פ"ז הל' חו"מ ה' י"א כ' מצוה מה"ת לספר ולהגיד לבנו ניסי יציאת מצרים כדכ' והגדת לבנך ואם יושב לבדו אעפ"כ עליו לספר ביציאת מצרים שנאמר זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים וכיון דילפינן מזכור היום הזה הוה מ"ע שהז"ג ונשים פטורות [הגם שאמר ר' גמליאל כל מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יי"ח פסח מצה ומרור וכיון שחייבות במצה חייבות ממילא בהגדה זה אינו דלא יצא ידי חובתו היינו מצות הגדה אבל מצות מצה יצא כדנראה להדיא מהרמב"ם שם הל' ה' שכתב על זה דצריך לאמור פסח מצה ומרור וכל אלו בכלל הגדה הם וכיון דלא מצינו היקש מצות זכור את יום וכו' למצה [כדמצינו בשבת דנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה דכתיב זכור ושמור כל שישנו בשמירה איתנייהו בזכירה כמש"א ברכות דף כ"א ע"ב] ממילא פטורות לפ"ז כיון שפטורות מלומר הגדה ה"ה דפטורות ממצות והגדת לבנך כמו שאיתא בקידושין דף כ"ט ע"ב דנשים כיון דאין מחוייבות ללמוד תורה ה"ה דפטורות מללמד לבניהם והא דנשים פטורות מת"ת יליף שם מדכ' והודעתם לבניך ולא לבנותיך וה"ה בזה כתב והגדת לבנך וודאי מדרבנן חייבות בהגדה כיון דמחוייבות בארבע כוסות וצריך לשתותם על הסדר היינו לומר הלל והגדה בינתיים ממילא מחוייבות בהגדה וסברא כזו אי' בתוס' סוכה דף ל"ח ע"א בד"ה מי שהי' דחייבות בהלל בליל פסח ע"י שחייבות בארבע כוסות שצריכין לומר הלל

ברשב"ם בד"ה הוי דבר בכלל וסיים מהכא שמעינן דמצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן דהא תניא כוותיה דרבא וקיי"ל נמי כר' יוחנן דאמר דאין אוכלין אחר מצת חובה שבאחרונה כלום דלא ליבטל טעם מצה מיני' אבל שתית יין לא מבטלין דשתיי' לא מבטל אכילה מיני' ויש לדקדק בסיומא דסוגיא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ופלוגתייהו אם גם אחר המצה אין מפטירין הי' לו לרשב"ם לכתוב דקיי"ל אין מפטירין אחר המצה שבאחרונה כלום ולמה המתין מלכתוב דבר זה עד סיומא דסוגיא מצה בזמן הזה דאו' וי"ל אי מצה בזמן הזה דרבנן לא קשה למה תקנו עוד שתי כוסות לשתות אח"כ הא מבטל טועם מצה דהא בתרי דרבנן מצות אין מבטלות זו את זו כדאיתא לעיל דף קט"ו בתוס' ד"ה אלא מברך דכ' וז"ל אי הוי קיי"ל כהלל הוי עבדינן הכא מצה לחוד והדר מצה ומרור בכריכה כיון שצריך לעשות מדרבנן מצות כריכה כהלל הוי דרבנן ודרבנן עכ"ל א"כ אם אוכל מצה ומרור שניהם יחד ולועסן דמבטל כל אחד טעם חבירו מ"מ אמרינן דשרי דאין מצות מבטלות זא"ז ה"ה בזה מצה דרבנן וכוסות דרבנן אין מצות דרבנן מבטלות זא"ז אבל אי מצה בזמן הזה דאו' ורשב"ם לשיטתו פסק לעיל דף ק"ט ע"ב בד"ה אין מפטירין אחר מצה דמצה שאנו אוכלים באחרונה בזה מקיימים מצות תורה בערב תאכלו מצות א"כ קשה היכי תקנו חז"ל לשתות שתי כוסות באחרונה דמפיגין טעם מצה לכן כ' טעם דשתיי' לא מבטל אכילה מיני' ומיושב תמי' הנ"ל

בתחלת הרעיון הי' קשה לי מאוד במה דאיתא ברשב"א ר"ה דף י"ח דאם תוקעין בשבת בשופר עוברין בלאו דלא תסור ולעשות יו"ט שני הוא מצות כל אשר יאמר לך תעשה א"כ יהי' נשים פטורות מיו"ט שני דהוי מ"ע שהז"ג ויעיין בתוס' קידושין דף ל"ח ע"א בד"ה מעקה שנשים פטורות במצות עשה של שביתת יו"ט דהוי מ"ע שהז"ג רק מצד לא תעשה כל מלאכה מחוייבות א"כ יו"ט שני שהוא רק מ"ע יהי' פטורות. (ובני מו"ה זלמן נ"י תירץ אשר יאמרו לך תעשה ולא תסור הם מצוות כללות שהן מחוייבין לשמוע כל מה שיצוה חכמים ופשוט שכמו שחייבה התורה בכל התורה כלה על כלל ישראל והוציאה הנשים מחיוב מעשהז"ג כן הוציאו חכמים הנשים ממצות שהז"ג שלענין דבריהם עיין ברכות דף כ' ע"ב שם ובתוס' דחכמים לא חייבו הנשים במעשהז"ג מדבריהם בכל זאת חייבה אותן בפרטות בד' כוסות ובנר חנוכה ובגמרא מגילה הגם שהן מעשהז"ג מהטעם שאף הן היו באותו הנס כן חייבוה חכמים בפרטות לקיים יו"ט שני הגם שהוא זמן גרמא מטעם שכל יו"ט שני גזרו משום לתא יו"ט ראשון