התעוררות תשובה חלק ב קנג

דר"י דריש הקרא לא תאכל עליו חמץ שבזמן שחיטת הפסח אסור לאכול חמץ ושבעת ימים תאכל עליו מצות לקובעו חובה בזה"ז ור"ש דריש לקרא להקיש חמץ למצה בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והקשו רבותינו האחרונים ז"ל הא צריכין פסוק זה להא דרב אלעזר דף מ"ג ע"ב להקיש כל מי שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ובא ההיקש לחייב נשים הגם שהוא מ"ע שהז"ג

והנה אין לומר דסבר ר"י ור"ש להקיש הפסוק גם לאידך גיסא כדר' אלעזר דא"כ למ"ל לר"ש קרא למצה בזה"ז מבערב תאכלו מצות ולר"י משבעת ימים תאכל עליו מצות כיון שהוקש מצה לחמץ א"כ כל מי שחייב בבל תאכל חמץ שהוא ל"ת לדורות א"כ ממילא ידעינן שחייבים לאכול מצה בזה"ז. ועוד קשה א"כ כיון דע"כ לא ילפי ההיקש כדר' אלעזר א"כ מנ"ל לר"י ור"ש דנשים חייבות במצה בזה"ז וכ"ת דבאמת סברי דפטורות א"כ מאי מקשה הגמ' בקידושין דף ל"ד ע"ב "בסתמא" וקרי מצה וכו' ועוד האיך מסיק הגמ' שם דף ל"ה ע"א דר"י יליף דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג משום דהוה מצה שמחה, והקהל שלשה כתובה הבאים כאחד (דנשים חייבות במצות אלו אע"פ שהם מ"ע שהז"ג) ואין מלמדים א"כ חזינן דר"י סבר דנשים חייבות במצה ומנא ליה וי"ל דר"י ור"ש קסברי כקושית התוס' באמת שם דף ל"ד ע"ב בד"ה סד"א דכיון דגילה לן קרא האזרח לפטור נשים מסוכה דאי לאו האזרח הוה ילפא סוכה ממצה לחייב נשים א"כ ע"כ מוכח דחייבות נשים במצה. אבל יש לדחות דבר זה כתירוץ התוס' דשם. ולענ"ד יש ליישב באופן הזה דשם בפסחים דף כ"ט ע"ב בתוס' ד"ה ואידך הקשה דפ"ק דקידושין דף ל"ו ע"ב נפקא לן בזמן הזה ממושבותיכם דכ' גבי מצות א"כ ל"ל לר"י ור"ש קרא אחרינא כזה וי"ל דר"י ור"ש מצריכין קרא זה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות להקיש מצה לחמץ כל מי שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה לחייב נשים והקשו שם בתוס' כיון דיש לנו דרש זה בכל מושבותיכם א"כ ל"ל קרא בערב תאכלו מצות שם דף ל"ז ע"ב בד"ה מושב ותירצו בתוס' דחד קרא קאי בזמן שבהמ"ק קיים לחייב בחו"ל מצה וחד קרא קאי למצה בזה"ז לפ"מ שכתבנו קשה ל"ל בערב תאכלו מצות ולמ"ל בכל מושבותיהם כיון דילפא ר"י ור"ש מכל מחמצת בהיקש מי שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ולאו זה הוא לדורות גם בזה"ז וגם נשים חייבות בלאו זה א"כ מוכח ממילא שהכל בכל המקומות ותמיד חייבים במצה, וי"ל בשלמא אם כבר גילה לנו קרא שמחוייבים אנו לאכול מצה א"כ יש להקיש מצה לחמץ למי שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה אבל אם אין שום מצוה לאכול מצה האיך יכולין להקיש לחמץ שמחייבים לאכול מצה (כי כל הכתובים בתורה שבעת ימים תאכל מצות באים רק להורות שלא לאכול חמץ כדאי' ברש"י פסחים דף כ"ח ע"ב בד"ה כ' בהאי) מצריכים פסוק אחד בזמן דאיכא פסח שמחוייבים לאכול מצה בחו"ל ופ"א למצה בזה"ז וא"ל כיון שיש לנו פסוק בזמן דליכא פסח לחייב במצה א"כ מכש"כ בזמן דאיכא פסח שחייב בחו"ל א"כ תרי קראי למ"ל, י"ל אלו הוה כ' רק פסוק אחד הוה מוקמינן להאי קרא בזמן דאיכא פסח לחייב בחו"ל דמסתבר טפי לכן צריכין לתרתי קראי וכאופן שכ' הרשב"ם בדף ק"כ ע"א בד"ה כ' בהאי

אך מלשון הגמ' קידושין דף ל"ז ע"ב דדריש ממושבותיכם דכ' גבי מצה דכ' על מצות ומרורים יאכלוהו הו"א בזמן דאיכא פסח אבל בזמן דליכא פסח לא קמ"ל ולא קאמר במקום דליכא פסח אלא "בזמן" דליכא פסח, א"כ יליף מהאי קרא מצה בזה"ז א"כ קשה בערב תאכלו מצות למ"ל לחייב בזמן דאיכא פסח בחו"ל דאתיא מק"ו וצ"ל סברא לאידך גיסא דהו"א בזה"ז דליכא פסח אי לא דחייבו תורה במצות אכילת מצה לא הי' שום ישראל מי שיאכל מצה לכן חייבו התורה אבל בזמן דאיכא פסח דאוכלי פסח אוכלים מצה הו"א בחו"ל פטורים לכן צריכין תרי קראי

אך קשה דבפירוש אי' בגמרא פסחים דף כ"ח ע"ב דר"ש יליף מבערב תאכלו מצות בזה"ז וצריך לומר הא דקאמר הגמ' הלשון דיליף ממושבותיכם לחייב במצה בזמן דליכא פסח קאי אליבא דר"י דמוקי הא דבערב תאכלו לטמא ושהי' בדרך רחוקה אבל גם ע"ז קשה דר"י יליף מצה בזה"ז משבעת ימים תאכל עליו מצות וקשה בכל מושבותיכם למ"ל וי"ל דבאמת יליף מהיקש דכל מחמצת לא תאכלו הכל לפי לשון הגמ' דממושבותיכם יליף בזמן דליכא פסח והא דצריך קרא לשבעת ימים תאכלו מצות לזה"ז היינו שיהא עשה דלאחר הדבור כדי שיהא דוחה ל"ת דמקרא בכל מושבותיכם