התעוררות תשובה חלק ב קנב

ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין, יש לדקדק דהוה לי' לתנא לומר תיבות עד שיתפלל" לבסוף ולא יכנס למרחץ וכו' סמוך למנחה עד שיתפלל דהא כולם אסורים עד שיתפלל וי"ל דעד שיתפלל פירושו הפשוט שיתפלל תחלה ואח"כ יעשה אחד מכל אלו. והנה בגמ' בין לתירוץ קמא בין לתירוץ בתרא מוקי מתני' בסמוך למנחה גדולה ולכתחלה אין נכון להתפלל מנחה גדולה כדאי' בהדיא בשו"ע ופוסקים לכן לא סיים התנא על לא יכנס למרחץ וכו' עד שיתפלל, אבל מה שאמר ברישא לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל י"ל כך וליישב קו' תוס' מאי שייכות למשנה זו במס' שבת דדבר זה שייך בכל השנה כל יום ומתרצין איידי דבעי למיתני במשנה הסמוכה לא יצא החייט במחטו ערב שבת סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא נקיט התנא גם אלו האסורים משום שמא ימשך וישכח וי"ל לפי דאי' בפוסקים שאם רוצה אדם להסתפר יסתפר בע"ש משום כבוד שבת א"כ שכיח לרוב בני אדם שיסתפרו בע"ש משום מצות כבוד שבת לכן נקט התנא הלכה זו כאן במס' שבת עם שאר הדברים השייכים לע"ש ומשום מצוה מותר להתפלל לכתחלה מנחה גדולה לכן נקט התנא בזה לחוד עד שיתפלל דהכוונה שיתפלל תחלה ומשום מצוה מותר להתפלל מנחה גדולה

ולא לדין ולא קאמר ולא לדון בוי"ו דהוי משמע דקאי על הדיינים שדנים אבל באמת גם על בעלי דינים מוטל איסור זה לכן נקט ולא לדין שקאי על בעלי דינים ג"כ שלא יעמדו בדין הגם שבגמ' מוקי מתני' בגמר דין בתירוץ בתרא דלמא חזי טעמא וסתר דינא משמע דקאי על הדיינים מ"מ אי חזי טעמי' וסתר דינא דרך לשאול עוד הפעם בעלי דינים טענותיהם ושייך גם בהם האיסור דלמא מטרדי וי"ל לישנא דמתני' לא ישב לפני הספר מה הכוונה בזה יאמר לא יסתפר סמוך למנחה ואולי הכוונה שדרך הרבה בנ"א לבא לפני הספר וכל אחד ממתין על חבירו ובדעתו כשיגיע הספר אליו עדיין יהי' לו פנאי להתפלל אח"כ אבל חששו חז"ל בתירוץ קמא דמוקי בתספורת בן אלישה שצריך מתון וזמן הרבה שמא ימשך בינתיים יעבור מנחה ולתירוץ בתרא שמא ישבר הזוג ויהדר אחר זוג אחר ויעבור זמן מנחה מה שלא עלה על לדעתו

והנה תנן ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואבעי שם בגמ' אי סמוך למנחה גדולה או סמוך למנחה קטנה ואיבעיא שלא איפשיטא ורוב הפוסקים פסקו דוקא סמוך למנחה קטנה אסור כיון דלא איפשיטא האיבעיא הוי ספק דרבנן ולהקל והר"ן כתב נקטינן לחומרא וי"ל שיטת הר"ן ע"פ הגמ' מה שהקשה התוס' שם דבכל שנה כולה אסור לאכול סמוך למנחה קודם שיתפלל ומתרצים דמיירי שמתפלל כבר ובאמת במתני' אין שום רמז מזה דמיירי שהתפלל כבר וי"ל לפי תירוץ ראשון בגמ' שבת דף י דמוקי מתני' שלא לאכול קודם המנחה בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה אבל סעודה קטנה שרי סמוך למנחה גדולה אבל בערב פסח גם סעודה קטנה אסור ומיושב קו' התוס' ומזה יש להוכיח שמה דתנן בערב פסח לא יאכל סמוך למנחה מיירי מנחה גדולה והאי דלא פשיט הש"ס בפסחים האיבעי מזה דמיירי סמוך למנחה גדולה משום דיש להשיב כתי' בתרא של רב אחאי בר יעקב דאפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה עד שיתפלל אבל באמת פסקו התוס' כתי' קמא להלכתא משום דהוא סתמא דש"ס ורב אשי קאמר לה והלכתא כר"א שהוא בתרא א"כ מיושב שיטת הר"ן ע"פ הגמ'

התוס' שם הקשה במאי דקאמר בגמ' במנחה לא שכיח שכרות והלא בתענית אמרי' דאסרו לכהנים לעלות במנחה לדוכן משום דשכיח שכרות וי"ל באמת שכיח שכרות דאכלו סעודת צהרים ושותים בו ושכיח שכרות וכאשר יתפללו אחר זה מנחה אסור משום זה לעלות לדוכן אבל השתא שגזרו חכמים דאסור לאכול קודם מנחה עד שיתפלל תחלה א"כ לא שכיח עוד במנחה שכרות כיון שמתפלל תחלה קודם אכילתו והא דאסור לישא כפים גם עתה בתפלת המנחה הגם שהוא קודם אכילה מ"מ תקנה הראשונה לא זזה ממקומה הגם שבטל הטעם לא בטל התקנה, כידוע בכל דבר שבמנין הגם שבטל הטעם לא בטל התקנה וי"ל לשיטת בה"ג שמתיר לישא כפיו בדיעבד במנחה כיון שבטל הטעם ואיני אלא משום תקנה ראשונה יש להקל בו

סימן

קכ"ו

(בסוגיא מצה בזמן הזה פסחים דף ק"כ ע"א ודף כ"ט ע"ב.) בדף כ"ט ע"ב אוקי הגמ' פלוגתייהו דר"ש ור"י