התעוררות תשובה חלק ב קנא

נהגו לעשות מקח השוה אולי יעכב הקונה אותו לאחר הפסח ולא ימכר בחזרה ואם נתאנה לוקח בטל המקח, היינו אם מוכרו לישראל תחלה והישראל מוכרו אח"כ לגוי (עם חמץ שלו) גם אם מוכרו לנכרי הגם שאין אונאה לנכרי כדאי' בחו"מ סי' רכ"ז סכ"ו מ"מ ראיתי לגאון מפורסם שהזהיר מאוד על זה גם בגוי ובל"ס טעמו ונימוקו עמו, אם אין החמץ במקומו שיוכל להראות לו, לכה"פ יעשה עמו פיסוק דמים כמבואר בח"מ שאם מכר בלא פיסוק דמים אינו מועיל דהיינו בעד כל מדה ומשקל של כל מין ומין יתן לו כך וכך, מה שכתב בקאנטוראקט שיהא משכיר חדרו לווילקירליכען געברויך הכוונה שיוכל לשמש עם חדר זה כל מה שירצה הוא לצאת ידי המג"א שכתב בסי'... שבערב פסח לא ישכיר חדרו להניח בו חמץ וגם אם שוכר חדר זה דוקא להניח בו חמץ ואולי לא הי' לו להניח בו חמץ לא הי' שוכרו יש בזה משום רוצה בקיומו שמרויח שכר השכירות ע"י החמץ

ומה שאי' שם שאגב שכירות הקרקע קונה כל חמצו יעיין שם בל"א היינו דעת הקונה לקנות בזה. מש"כ שהמוכר מוסר לו המפתח, הכוונה שהמוכר מקנה אותו, ר"ל הכוונה שלפי מנהג המדינה שלאחר השוויות המקח מוסר המפתח, וזה הקנין היינו שבמסירת המפתח קונה אותו ועוד הטעם כמבואר בפוסקים שהוא כערמה שמוכר הסחורה ואינו נותן המפתח שיוכל ליקח אותו ודבר פשוט שבתחילה ימכור לו החמץ בפיסוק דמים ואח"כ ישכיר לו החדר שיקנה בזה החמץ אגב קרקע דאם ישכיר לו תחילה החדר וכבר קנה לו החדר ואח"כ ימכור לו החמץ פ' לא יוכל לקנות אותו אגב קרקע למפרע, מש"כ יהי' על ריזיקא של הלוקח, היינו שיהי' אחריות של הלוקח ושאר דברים הנדפסים מובנים מעצמו

והנה גם אם הבית שמשכיר לו הוא של המוכר עצמו שלו ממש ולא בא לו בשכירות אעפ"כ די לו שמשכיר לו ואינו צריך למוכרו כי אין אנו עוסקים בזה שיקנה החמץ בתורת חצר שמונח החמץ בחצר שלו אלא ע"י קנין אגב מקנה אותו החמץ והנה ראיתי לגאון אחד (עיין חוות דעת סי' תמ"ח ס"ק...) שכתב שאם הבית של המוכר צריך דווקא למוכרו לו ולא להשכיר, זה כתב אם הגוי אלם ואם יאבד מהחמץ לא ישלם לו והוי כאילו קבל הישראל עליו אחריות כמבואר שם סי' תמ"ח במחבר א"כ צריך להיות חמצו של נכרי בביתו של נכרי וזה שמשכיר לו ביתו הוי רק כיחוד לו קרן זויות וזה מועיל רק לשיטת רבינו תם אבל לרש"י צריך להיות ביתו ממש של נכרי ושכירות אינו מועיל לזה לכן צריך למכור להקונה ביתו ולא להשכיר, רק אם למוכר איננו רק בשכירות די אם משכיר שם יעויי"ש היטב) אבל בנדון דידן שכתב בפי' שלוקח מקבל אחריות א"כ הוי חמצו של נכרי ואחריות על הנכרי א"כ די בשכירות (ובשכירות בא להקונה החמץ אגב קרקע.) עוד יש לעיין כשחותמין עליו עדים ואין העדים כשירים, בדיניהם מועילים כל העדים אבל בד"ת אם העדים פסולים הגם שאינו מקנה אותו בעידי מסירה אלו מ"מ הוי כמזוייף מתוכו ופסול השטר, מ"מ זה דווקא בשטר הקנאה אבל כאן שנעשה הקנין כבר אגב קרקע ובממון, והשטר אינו אלא לראי' אם גם השטר פסול מ"מ הקנין קיים וצריך ליזהר שלא למסור לו הקונטראקט לשטר הקנאה רק לראיי' ממילא אין להחמיר אם הבית של המוכר ומוכרו ללוקח כי מכירת קרקע אינו נקנה אלא בכסף ושטר כמבואר בחו"מ סי'... א"כ הוי שטר הקנאה וצריך ליזהר בעדים כשירים לכן ישכיר לו ושכירות נקנה לו בכסף גם בלא שטר כמבואר בחו"מ שם, וזאת לדעת כי כתב בקונ- טראקט תחלה שמשכיר לו הבית בעד סך זה ונותן לו איזה פרוטות מיד והשאר נשאר בהלוואה ואח"כ כתב שם שמוכר לו החמץ אגב קרקע יזהר שלא ליתן לו מעות זו מיד כאשר השכיר לו המקום רק אחר שמכר לו החמץ ג"כ אז יקבל המעות גם בעד שכירות כדי שיבא קנין השכירות וקנין החמץ בב"א דאם יקבל תחלה דמי השכירות א"כ כבר קנה הקרקע ובמאי יקנה לו אח"כ החמץ הלא לא שייך אגב קרקע כיון שכבר קנה הקרקע

עוד יש לעורר במה שכתב הב"ח ביו"ד סי' ש"כ לענין מכירת בכור שצריך ליתן לו מיד מעות ממש לא יועיל אם חייב הישראל לנכרי מעות שיאמר לו שיהא זה בעד השכירות

סימן

קכ"ה

(איזה גרגרים בסוגיא דלא ישב אדם לפני הספר בשבת דף י' ע"ב

) תנן לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ואל יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי,