התעוררות תשובה חלק ב קנ

התחיל להתחמץ אך לא בא לידי חמוץ, כ"כ שיתחייב עליו מה"ת. ועיין באו"ח סי' תנ"ט ס"ב במג"א סק"ה וראיי' לזה שכתבו הפוסקים ששיעור מיל עד שיבא לידי חמוץ הוא במקום שאין בו חמימות אבל במקום שיש בו חמימות ממהרת להחמיץ לפי החימום א"כ איך אופין מצות הלא מיד כשבא המצה לתנור שחומו רב מאוד מתחמץ מיד מרב חום התנור קודם שתאפה (כשעור אפיי' שאז לא תוכל להתחמץ עוד), יעויין בטו"ז סי' תס"א סק"א שאם הוציא מצה מהתנור קודם שנאפית כשעור, מיד מתחמצת כרגע מרוב חמימותו ולא מועיל עוד מה שמחזירו לתנור, אלא ע"כ הטעם כשבאת המצה לתנור מיד מתחיל כח האפיי' לאפות ואיננו מניחו להתחמץ וראיי' לזה מהא דאסרינן מצה כפילה ונפוחה דכתבו רבותינו ז"ל הטעם שע"י נפיחתה איתגלי בהתייהו וכשבא לתנור התחיל כח החמוץ קודם האפיי' ונתחמצה. ועיין תוס' שבועות דף ס"ז ע"א ומל"מ פ"ג משגגות

סימן קכ"ב

שאלה לפי המבואר בשו"ע הל' תפילין צריך שיהי' לכה"פ רוחב הרצועה כשעורה והנה אם נקרע הרצועה ברחבה עד שלא נשתייר רוחב השעורה ברצועה מ"מ חלק העליון והתחתון מחובר יפה ע"י מה שנשתייר וחלק עליון מהקרע ושלמטה ממנו המה רחבים כראוי אם כשירה רצועה זו כי כל הרצועה רחבה כשעורה ומה שנקרע באמצע לא יזיק כיון שמחובר עוד יפה ולפ"ז אם כשירה היא יהא מותר לתפרה יחד כדי שלא יקרע יותר ועיין נב"י תניינא חיו"ד סי' קל"ז וח"ס חיו"ד סימן ר"ד

סימן קכ"ג

נסתפקתי מי שטובל צוקקער באחד משבעה משקין כיון שהצוקקער נמוס בפיו והוי משקה ולמשקה אין צריך נטילת ידים או נאמר כי כשטובל אותו הוי כאוכלין שטיבולו במשקה וצריך ליטול ידיו

ונ"ל הלא בשו"ע או"ח ריש הל' נטילת ידים סי' קנ"ח כתב המחבר אם אוכל פחות מכזית אם צריך ליטול ידיו הוי ספק ובמג"א מגיה פחות מכביצה כי פחות מכביצה אינו מקבל טומאה לאיזה שיטות) ולענין דבר שטיבולו במשקה כתב המחבר סתם, משמע אפילו דבר מועט אם טובל במשקה צריך ליטול ידיו. וי"ל כי הבית יוסף כתב כי בפחות מכביצה יטול ידיו בלא ברכה מחמת ספק ולענין טיבולו במשקה נקט סתם ולא הזכיר מאומה אם צריך ברכה בנטילה זה ובל"ס כוונתו שלא לברך ויעויין בב"י א"כ שפיר אין לחלק בין פחות מכשיעור לכשיעור כיון שבלא"ה אינו מברך מצד ספק. והנה התוס' ערבי פסחים דף קט"ו ע"א יעיין שם נראה מדבריהם להדיא שדבר שטיבולו במשקה אפי' כ"ש צריך לנטילת ידים דהטעם משום טומאה ולא משום נקיות מכיון שנוגע במשקין או שמא יגע במשקין בטיבולו שותה משקין טמאים ומטמא גופו לכן צריך ליטול ידיו תחלה ובאמת כתבו שם דלדידן דאין נזהרין בטומאה אין צריך ליטול ידו. והנה הטעם שצריך ליטול ידיו משום שסתם ידים שניות הן והמשקין הנוגעין בהן נעשה ראשון וחוזרין ומטמאן ופוסלין את האוכל, הקשו הראשונים שהשותה משקין לבד למה אינו צריך ליטול ידיו כיון שנוגע במשקין, ומתרץ דסתם שותה ע"י כלי ואינו נוגע במשקין בידו משא"כ בשטובל אוכל במשקה ונטמאו המשקין ובאין לתוך פיו א"כ פשיטא דגם בנידון דדן שצריך נטילת ידים, ומה יועיל אם גם הצוקקער נמוס בפיו וזה לסברת התוס' ואפי' לשאר פוסקים דבר שטיבולו במשקה דינו כמו פת ממש והוא משום נקיות מ"מ כיון שבשעת הטבילה הוא קשה ושם אוכל עליו אבל כיון שהוא פחות מכביצה ולדבריהם פשיטא שאינו חמור מפת והוי ספק אם צריך ליטול בפחות מכביצה א"כ יש סברא להקל ג"כ בצירוף שיטת תוס' ובזמן הזה שאין נזהרין בטומאה וטהרה אין צריכין ליטול כלל לדבר שטיבולו במשקה

סימן קכ"ד

מה שנלענ"ד לבאר בענין הקאנטראקט של מכירת חמץ הנדפס בהגדה של פסח מקדמת דנא ובל"ס נתקן מגאוני ישראל זיע"א (וכן נדפס קאנטראקט זה בהגדת כתב סופר משנת תרס"א]

הנה פשיטא שצריך להראות תחלה להקונה החמץ שלו ולבא עמו במחיר אל עמק השוה שיהא פיסוק דמים בלי שיתאנה הלוקח הגם שהמוכר יוכל למוכרו בדמים מועטים כדאי' בשו"ע סימן תמ"ח במחבר והטעם אנן סהדי דגמר ומקני מ"מ