התעוררות תשובה חלק ב קמט

לפי מה שכתבנו לעיל היכא דלא ברכו בפ"ח באותו יום ונשאר עוד יום ב' ובר"ה י"ל כיון שהוי יומא אריכתא הוה כאותו יום ועצמו

לענ"ד דפורים לא מיקרי לענין זה פנים חדשות בשלמא יו"ט שמקודש יומא בעשיית מלאכה ובקרבן מוסף, ונקרא מועד וגומרין משום זה הלל שלם מיקרי פנים חדשות אבל פורים דלא מקודש בעשיית מלאכה ואין בו מוסף ואיננו קובע ברכה לעצמו לא מיקרי פ"ח ק"ו מראש חודש שיש בו קרבן מוסף וקרוי' מועד וקובע ברכה לעצמה מקדש ישראל וראשי חדשים אעפ"כ לא הוה פנים חדשות

ואם המשיך סעודת יו"ט עד הלילה סברה פשוטה שלא יאמר עוד שבע ברכות בלילה כיון דפנה היום פנה שבע ברכות אבל י"ל כיון שנקטינן שאומרים גם בלילה יעלה ויבא דאזלינן בתר התחלת הסעודה ה"ה בזה, אבל י"ל חלוק שגם בזה איכא פלוגתת הפוסקים אם אמרינן יעלה ויבא בלילה רק נקטינן, כסברה הראשונה לאמרה כדאי' בשו"ע סוף סימן קפ"ח ולזה י"ל דווקא לענין הזכרה בעלמא שאין בו קפידא כ"כ אבל לא לענין ברכות אבל לפ"מ שמביא שם המג"א בשם של"ה להכריע שבשבת ויו"ט שיש מצוה בהוספתה יאמרו רצה ויעלה ויבא משא"כ בר"ח ופורים א"כ כיון שיש מצוה בהוספתה ועדיין קדושת היום יש לברך ש"ב וטעם זה י"ל ג"כ אם נמשך סעודה שלישית עד הלילה למנהגינו שמברכין ש"ב בסעודה שלישית ובפרט לפי טעם שכתב הב"ח סימן ס"ב בא"ע שיברך ש"ב בסעודה שלישית א"כ שפיר יכול לברך ש"ב כיון שפ"ח לא משום שבת היא בסעודה שלישית שפיר יכול לברך ש"ב גם בלילה. הנה לפ"מ שאי' בשו"ע סימן תרפ"ח ס"ו שאם חל פורים בשבת עושים סעודת פורים באחד בשבת שסעודת פורים בעי היכר ובשבת אינו ניכר סעודת פורים דהסעודה באה משום שבת א"כ אם יברכו בפ"ח ש"ב אין היכר לסעודת פורים. נ"ל לפי המנהגינו שכתב הרמ"א שם סי' תרצ"ד ס"ב בהג"ה דאנו נוהגין להתפלל מנחה בעוד היום גדול ואח"כ עושין סעודת פורים א"כ בצהרים שאוכלין בשר ושותין יין ומרבים קצת בסעודה יברכו ש"ב ואחר מנחה יעשה סעודת פורים לטוב (עיין לעיל סי' צ"ט שכתב בזה הענין

) סימן קכ"א

הנה בהתעוררות תשובה סי' קע"א מספק אם לש עיסה בפסח ונתחמץ אח"כ מאליו כיון שבשעת לישה לא עשה מאומה והי' יכול לאפותה מצה א"כ במה שנתחמץ אח"כ מאליו לא עשה כלום והוה לאו שאין בו מעשה ואינו לוקה עליו רק בחמצו בידים ממש ונתן בו שאור וכדומה, והביא ראיי' מהא דאיפשטא בגמ' שבת דף ד' ע"א דבעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור אם התירו לו לרדותה קודם שתאפה כדי שלא יבא לידי אסור סקילה מוכח להדיא הגם דאם רדה אותה קודם שנאפה פטור ולא עשה בנתינתו לתוך התנור שום איסור אעפ"כ אם הניח הפת שם ולא רדה אותו חייב מוכח דלא מיקרי לאו שאין בו מעשה כיון דחייב עליה סקילה בעדים והתראה יעויי"ש בתוס' שהקשו שהוה התראת ספק אולי ירדה אותו א"כ ה"ה בלש עיסה והניחו והחמיצו חייב מלקות ובני כה"ר אברהם נ"י הביא מתניתי' בידי' ראיי' מסנהדרין דף ס"ה ע"א דמיקרי לאו שאין בו מעשה דהקשו שם בגמ' על הא דתנן בעל אוב וידעוני הרי אלו בסקילה מ"ש הכא דתני ידעוני ומ"ש התם בכריתות דלא תנן ידעוני ותירץ ריש לקיש ידעוני לפי שאב"מ ור' יוחנן מתרץ בתירוץ אחר. ומקשה הש"ס ר"י מ"ט לא אמר כר"ל ומתרץ דסבר ר' יוחנן דמשנה דכריתות אתיא כר"ע דסבר לאו שאב"מ לוקין עליו מוכח דגם ר"י מודה לר"ל דידעוני לאו שאב"מ הוא ופירש"י ד"ה ר"ל אמר ידעוני וז"ל אבל בעל אוב צריך להקיש בזרועותיו כדלקמן והקשת זרועותיו חשיב לי' מעשה אבל הכנסת העצם ידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו עכ"ל ה"ה הכא בשעת לישה לא עשה כלום והחימוץ בא אח"כ מאליו ולא נקרא מעשה. אך לפ"ז סתרי תרי הגמ' אהדדי דהכא ר"י ור"ל שניהם סברו דמיקרי לאו שאב"מ ומגמ' שבת נראה דלית בזה שום חילק בהדביק פת בתנור שחייב וצריך ע"כ לחלק כך דברודה פת בתנור מתחיל הפת מיד לאפות ושולט בו כח האפיי' ונעשה המעשה מיד רק קודם שתאפה כמאכל בן דרוסאי אינו חייב עוד על אפיי' זו לכן אם הוציא קודם שתאפה כ"כ פטור, משא"כ בידעוני שבשעת שנתן עצם לפיו לא נעשה עוד כלל מאומה רק אח"כ שמתחיל לדבר. לפ"ז ה"ה בלש עיסה מתחיל מיד להתחמץ רק שאותו חמוץ שחייבה עליו התורה אינו נגמר עד ששהה שיעור מיל והראיי' מבצק החרש דהיינו כשמכין עליו משמיע קול הוה חמץ נוקשה שכבר