התעוררות תשובה חלק ב קמח

כיון שמקדשין ביום שני שלא לעשות מלאכה בברכה ובקידוש הוה מכ"ח פנים חדשות אפילו קמי שמיא גליא דהוי חיל אם נאמר כן פשיטא שלא יברך ביום שני כיון שכבר בירך בליל יו"ט ראשון ועוד פעם שנית ביום ראשון (והטעם מביא בב"ש כיון דכבוד יום עדיף מכבוד לילה והוה היום פנים חדשות נגד הלילה) א"כ על מה יברכו ביום שני הא כבר ברכו על פנים חדשות זה שני פעמים אבל לפי סברא זו י"ל אם לא ברכו בראשון יברכו בשני. לפ"ז בשני ימים טובים של ר"ה ששניהם וודאי קדושים וכיומא אריכתא המה א"כ אין כאן מקום וסברא שיברכו ביום שני עוד פעם שבע ברכות. אבל בזה פשיטא לי שאם לא ברכו ביום ראשון כגון שלא הי' לו מנין וכדומה שיברכו בשני כיון שוודאי יו"ט הוא הגם שיש לפקפק על זה כגון שבא פנים חדשות בשבעת ימי המשתה ואכלו ושתו ושמחו עמו ולא ברכו שבע ברכות באותו יום שלא הי' להם מנין והפנים חדשות שהו שם גם ביום ב' שאחריו ואכלו ושתו ושמחו עמו אם יברכו ביום ב' שבע ברכות הגם שעיקר שמחו עמו ביומא קמא מ"מ שמחו עמו גם ביום שלאחריו ועיקר חיוב הברכה בא מחמת פנים חדשות ויען שלא ברכו בעדו אתמול וברכו היום, ויש לי ראיו' לדבר ממה שהביא הטור בשם רב האי גאון ממסכת סופרים שביום שבת בבוקר כשיצא מבית הכנסת מנהגם שהיו נוטלים כוס של יין ומברכין עליה שבע ברכות ונתן הטעם מפני שיש בשבת רבוי עם הבאים לבהכ"נ יען שהם פנוים משא"כ בע"ש שלא באו כולם מפני שהם טרודים ויש הרבה פנים חדשות שם נראה שעיקר גורם הברכה היא הפנים חדשות ולא הסעודה (ונראה מנתינת טעם שלו שכתב שע"י נבו יש פנים חדשות דסבר דשבת לא הוה פנים חדשות או שסבר "דיום" של שבת לא הוה פנים חדשות יותר מלילה וכיון שכבר ברכו בלילה צריך ביום פנים חדשות ממש ועיין בסימן ס"ב בדברי הטור בד"ה ויש מקומות בב"י שם וכתב הר"ן בשם הרמב"ן ובב"ח שם יראה להדיא שהרבה מרבותינו סוברים שלפנים חדשות לבד בלא שום סעודה מברכין שבע ברכות. ונראה מקור הפוסקים שכולם שווים בזה שעיקר גרם הברכה רק הפנים חדשות

לכאורה יש לדמות נידון דידן בפלוגתת הפוסקים רבינו המחבר שפסק בהל' ר"ה... דאין לברך שהחיינו ביום שני על תקיעת שופר כיון שכבר ברכו ותקעו אתמול שוב לא הוה בא עוד מזמן לזמן משא"כ בשני ימים טובים של גליות כ"ע מוהם דלא יצא ביום שני עם ברכת שהחיינו וקידוש שאתמול כיון דספיקא הוה, אולי אתמול חול הי' משא"כ בר"ה דלא הוה ספיקא ושניהם וודאי קדושים אבל לדידן דנקטינן ברמ"א דמברכין שהחיינו על השופר גם ביום שני ה"ה גם לענין שבע ברכות מברכין ביום שני, לפ"ז יש להדר לכתחלה אחר פנים חדשות כדאי' במג"א שם להדר התוקע ללבוש בגד חדש להוציא מספק ברכות, אבל נלענ"ד כי יש לחלק טובא בזה דטעם פלוגתתם הוא כפלוגתת הפוסקים לענין שהחיינו וקידוש בליל שני, ורש"י כתב שמברכין שהחיינו וקידוש בליל שני של ר"ה כיון דבזמן שהיי עושין שני ימים בב"ד בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' אם לא באו עדים כל יום שלושים, או אחר התקנה שלא היו מקבלין עדות החודש עד אחר המנחה שנוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש והי' יום שני וודאי קודש מה"ת וברכת שהחיינו על עיקר היו"ט וגם משחרב ותיקן ריב"ז שמקבלין עדות החודש כל היום ואעפ"כ אם באו עדים אחר המנחה היו שניהם קדושים, והי' ראשון מן התורה והשני מדרבנן מ"מ תקנה ראשונה לא זזה ממקומה ובמהרה יבנה בהמ"ק ויחזור הדבר כתיקונו כמו שהי' מאז ויהי' יום ראשון מדרבנן ושני מה"ת יעויין היטב שם בב"ח ביאור דברים האלה וכן י"ל בשופר הגם שבזמן שביהמ"ק בלי ספק כהיי"ה יום שני מה"ת ברכו ביום שני שבע ברכות גם היו מברכין ביום ראשון כיון שקדושתה הי' יותר חמור מיום הראשון וודאי בא פנים חדשות לכאן מק"ו אם כבוד היום מקרי לגבי כבוד לילה פנים חדשות מכש"כ קדושת יו"ט מה"ת נגד קדושת יו"ט מדרבנן מ"מ עכשיו שראשון דאורייתא שני דרבנן לא מצינו תקנה להדיא שתיקנו ביום שני לברך שבע ברכות ולא נוכל לומר בזה תקנה ראשונה לא זזה ממקומה וכיון שגוף הדבר הזה דשבת ויו"ט נקרא פנים חדשות לא מצינו בגמרא ובפוסקים ראשונים רק התוס' כתבו דשבת מיקרי פנים חדשות והטור הוסיף גם יו"ט והב"י מביא בשם ארחות חיים דיש סוברים שאפילו ביו"ט ראשון לא יברכו שבע ברכות א"כ אם ברכו ביום ראשון שבע ברכות לפענ"ד לא יברכו עוד ז' ברכות בשני אם לא ברכו ביום ראשון יש לעיין