התעוררות תשובה חלק ב קמז

תאכלו מצות ולר"י משום דכ' שבעת ימים תאכלו עליו מצות אבל המצה הנאכלת עם הפסח יוצא ג"כ אם המצה נעשית לשם זבח אבל מסדור הקרא בפ' בא דכתיב תחלה ואכלו הבשר בלילה זה ואח"כ כתוב ושמרתם את המצות דממנו ילפינן דוקא משתמרת לשם מצה וכו' ואח"כ כתיב הפסוק בערב תאכלו מצות משמע דשמרתם קאי על מצה הנאכל עם הפסח אבל י"ל אפכא מסתברא כמו כל קרבן דנשחט לשמו ולא לשמו דפסול כדתנן התם דף נ"ט ע"ב הפסח וכו' או לשמו ושלא לשמו פסול כגון לשם פסח ולשם שלמים פסול ה"ה מצה הנאכלת עמו דאתקש לפסח דינא כמו פסח שאם אפאה לשם זבח או לשם מצה ולשם זבח הוה כמו לשמו ושלא לשמו ואינו יוצא בו אבל מצה הנאכלת בזה"ז שחיובא בא מקרא בערב תאכלו מצות יוצא גם במצה הנאפית לשם דבר אחר, אבל זה אינו דלקמן דף ק"כ ע"ב אמר רבא אכל בזה"ז מצה אחר חצות לראב"ן לא יצא ידי חובתו פשיטא דכיון דאתקש לפסח כפסח דמי, מהו דהתימא הא אפק קרא מהקישא קמ"ל דכי אהדרי' קרא (ופי' רשב"ם שצריך לאכול מצה בזה"ז מדכ' בערב תאכלו מצות) למלתא קמייתא אאדרי' א"כ גם בזה"ז אתקש המצה למצה הנאכלת עם הפסח וכיון דהנאכלת עם הפסח צריכה דווקא שמור לשם פסח בלבד ה"ה מצה בזה"ז

ומעולם הי' קשה לי על הגאונים ז"ל דמביא הטור ז"ל בסי' ת"ס דהדרו לאפות מצת המצוה בלילה אי מצה אתקש לפסח א"כ צריך לעשותה אחר חצות כמו שחיטת פסח אחר חצות דוקא ביום ולא בלילה, וניחא לי כיון דצליית הפסח כשר בלילה ולא צריכה לריות דוקא ביום א"כ אתקש עשיית המצה לאפייתה המכשרת לאכילה לצליית הפסח והוא כשר בלילה א"כ עשיית ואפיית המצות כשרים אחר חצות וגם בלילה אח"כ וק"ל

סימן ק"כ

שאלה הא דאי' בשו"ע אהע"ז סי' ס"ב ס"ב דשבת ויו"ט ראשון ושני הוה פנים חדשות אם גם ביו"ט שני של ר"ה מברכין שבע ברכות משום פנים חדשות

תשובה דבר זה דמברכין ביו"ט אי וב' שבע ברכות לא מצינו בגמ' ופוסקים רק ר"י בעל תוס' כתב עפ"י המדרש מזמור שיר ליום השבת אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן מכיון שמרבין במאכלים ומנות לכבוד שבת מברכין שבע ברכות וכן הוא ברא"ש וחותם הטור וגם ביו"ט ראשון ושני יש בו משום פנים חדשות והנה דבר פשוט על רבוי סעודה בשמחה שעושין בשבעת ימי המשתה אין מברכין שבע ברכות רק בפנים חדשות שמרבין בשבילן בסעודה בשמחה וב"ש כ' בשם הב"ח שאפי' אין מרבין בשבילו בסעודה הלא שראוי להרבות בשבילו ושמחים בני החופה לקראתם מברכין ג"כ שבע ברכות א"כ צריך וכיון בשני ימים טובים של גלויות הלא כל יום ספק דלמא לאו יו"ט הוא כיון כאן פנים חדשות וספק ברכות להקל, וצ"ל כיון דאנו בקביאים בקביעא דירחא ויום ראשון וודאי יו"ט הוא והוה וודאי פנים חדשות ומברכין ואם לא יברכו בשני הוה זלזול יו"ט שיאמרו כיון שמאתמול ברכו והיום לא מסתמא אינו יו"ט ויזלזלו בו, ואין לדמות דבר זה למש"כ המג"א בשם תה"ד סימן תצ"ד... שבדבר שאינו שייך דוקא משום קדושת יו"ט דנינן יו"ט שני כשאר איסורים דרבנן בענין שאם הביא גוי ביצים ביו"ט שני שחל באחד בשבת שהגוי מסיח לפי תומו שהביצים נולדו מע"ש נאמן כיון שהוא איסורו מדרבנן שגם שאם יו"ט ראשון באחד בשבת הוה איסור דאורייתא ואין הגוי נאמן כיון שדבר זה שגוי מסל"ת נאמן באיסור דרבנן לאו דוקא לענין יו"ט נאמן אלא בכל איסורי דרבנן הדון כך הוא דנינן גם בזה ביו"ט שני כשאר איסורי דרבנן וכן מה שהובא במג"א הלכות ר"ה בשם רדב"ז שהא מסופק אם ביום שני של ר"ה תקע שופר ספק דרבנן להקל ואין צריך לתקוע א"כ נאמר ג"כ בזה שלא יברך ביום שני שבע ברכות ונדינהו כשאר ספק דרבנן, ויש לחלק דגבי ביצה ושופר לא מנכר הזלזול כלל דאולי אם בא לו השאלה ביום טוב ראשון שחל באחד בשבת היה פסקינן ג"כ דשרי וכן בשופר אולי אם הי' מסופק ביום ראשון פסקינן ג"כ דלא יתקע ולא יזלזל עי"כ ליו"ט שני משא"כ הכא דברכו בראשון ז' ברכות אם לא יברכו גם בשני יבואו לזלזל בו

ולפי"ז אם אירע שלא ברכו בראשון שלא הי' להם מנין וכדומה לא יברכו גם בשני ככל ספק דרבנן וזלזול לא שייך בי' או אם אירע יו"ט ראשון בשבת שי"ל מה שברכו אתמול לא משום יו"ט ברכו רק משום שבת דהוה פנים חדשות וממילא אם לא יברכו בשני לא הוה זלזול ואם נאמר