התעוררות תשובה חלק ב קמו

שאינם פגומים בטבעם ודרך לאכלם כמו עכברא דדברא וכמוהם

התוס' הקשו קאמר ר"י בכולל ודברי הכל הלא תנאים בברייתא חולקים ולית להו איסור כולל שוב יש לדקדק דמוקי ר"י בכולל הא עיקר חסר מן הספר דהוא קאמר סתם שבועה שלא אוכל נו"ט שקצים ורמשים ולא יותר ועוד אי' בתוס' שם דקושית הש"ס ר"י מ"ט לא אמר כר"ש הכוונה כיאמר ר"י דמיירי שאוסר עליו בשבועה שלא כדרך הנאתן דאפילו איסור דרבנן ליכא וחל שבועה וקשה לפ"ז מאי מתרץ הגמ' משום דמוקי לה כדברי הכל הלא שלא כדרך הנאתן דמותר מה"ת כולם כל התנאי ואמוראי מודה לזה לכן נלענ"ד באמת זה כוונת ר"י כיון שאומר שבועה שלא אוכל נו"ט שקצים ורמשים סתם כולל הפל בזה בין בדרך הנאתן ובין שלא כדרך הנאתן יכיון שחלה שבועה על שלכה"נ ממילא חל בכולל גם על דרך הנאתן וזה כדברי הכל שעל זה אין שום חולק וכולם מודים דלא כדרך הנאתן מותר מה"ת ומיושבים כל הקושיות לטוב

סימן קי"ט

יש להסתפק אם מצה הנאכלת עם פסח שני צריכה להיות לחם עוני או יוצא גם במצה עשירה

תשובה הנה בקרא כתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני ומשפטי דקרא הקפיד הקרא על מצה הנאכלת שבעת ימים שתה' לחם עוני אפילו לר' שמעון דמקיים קרא זה להקיש חמץ למצה בשעה שיש בו קום אכול מצה מאז חל חיוב חמץ ולא כר יודא דסבר מחצית עוברין עליו בלא תעשה מ"מ פשטי' דקרא מיירי בפסח ראשון דהוה חבתת ימים מכש"כ לר"י דמוקי האי קרא למצה בזה"ק לא מיירי הקרא אלא בזמן דליכא פסח דחייב לאכול מצה וצריכה להיות לחם עוני אבל מצה הנאכל מכח חיוב קרבן פסח הנאכלת עמו י"ל דיוצא במצה עשירה לפ"ז להלל דסבר דכורך שלשתן ביחד אם אכל כזית מצה לחם עוני בפני עצמו וצריך אח"כ לאכיל פסח מצה ומרור ביחד יוצא במצה עשירה אבל יש להביא ראיי' מגמ' דף ל"ב ע"ב מ"מ דתנן חלת תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמן אין יוצא בהן עשאן למכור בשוק יוצא בהן והקשה באור זרוע בפסחים סי' ר"נ לרש"י דסבר דאין יוצא בלילה ראשונה רק במצה הנאפית בי"ד אחר חצות משום דאתקש מצה לפסח א"כ האיך יוצאין בתלת תודה שעשאן למכור בשוק דחלות הללו ע"כ בי"ג נאפו כדאמרינן בפ"ק דף י"ג ע"ב אין מביאין תודה בי"ד מפני חמץ שבה. (ויש לבאר הקושיא כך הגם שמה"ת מותר להביא תודה בי"ד כיון שיכול לאכול חלת חמץ שבו בזמן היתר חמץ) הא לחם חמץ שבה צריך לאכול קודם ארבע שעות וע"כ צריך לשחוט הזבח קודם ד' שעות כדי שיתקדש הלחם כי בשחיטת הזבח נתקדש הלחם כדכ' מבשר זבח תודת שלומיו דאם אכלן קודם השחיטה לא נתקדש הלחם ולא קיים המצוה וע"כ צריך לאפות המצה שבה קודם שחיטת הזבח דאם יאפה לאחר שחיטה לא נתקדשה ותנן עשאן למכור בשוק יוצא בה מוכח דיוצאין גם אם נאפית קודם חצות ויש ליישב דמתני' אתי' כבן בתירא דמכשיר בפסח ששחטו שחרית בי"ד לשמי ומצפרא זמן פסחא הוא דכולי' יומא חזי לפסחא דסבר בין הערבים בין ערב דאתמול לערב דהאידנא כדאי' בפסחים דף ק"ח מ"א בשם ר' אושעיא אמר ר' אליעזר, ונ"ל לומר דמעני' קאי בפסח שני דמצה הנאכלת עם פסח שני יכול לאפות קודם פסח שני אבל זה אינו דטעמייהו דהני גאונים דצריך לאפות אחר חצות משום דאיתקש מצה לפסח הנשחט אחר חצות כדכ' ואכלו את הבשר בלילה הזה על מצות ומרורים ובפסח שני נמי כתיב ומצות על מרורים יאכלוהו ותקש ג"כ להדדי אבל י"ל דמיירי בפסח שני ואפו המצות אחר חצות דיכול לשחוט ולהקריב התודה כל היום דאפילו המקריב פסח שני מותר לאכול חמץ כל היום וכל הלילה אח"כ רק עם הפסח יחד אסור לאכול חמץ אבל לפ"ז מה מקשה הגמ' דתיפוק לי' דהוה מצה עשירה הלא פסח שני יוצא במצה עשירה אלא מוכח דגם בפסח שני צריך להיות המצה לחם עוני

ולכאורה דהאי דאין יוצא בלחמי תודה הטעם דאמר רבה דכ' ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יוצאת זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח ור' יוסף מוסיף עליו אפילו אם עשאו שמור לשם מצה כיון שכוון ג"כ לשם זבח שאינו נאכל לשעה לא יצא כדאי' שם דף ל"ח ע"ב וברש"י בר"ה שאינה נאכלת לשבעה, ויש דלמוד זה אינו קאי על מצה שחייבים לאכול מצד עצמו אפילו בזה"ז כדיליף לה ר"ש מבערב