התעוררות תשובה חלק ב קמד

ע"ז בזה אסור לעשות לאחרים אפילו בעד גוי אבל אם עשאה לנוי בזה לא כתב בה"י רק סתם שאסור לאשות אותה אבל הם כתב שגם בזה אסור לעשותה לאחרים עכ"ל. וכעת ראיתי ברמב"ם הל' מלכים כ"ט הל' ב' וז"ל בן נח שעבד ע"ז חייב וכל שאין ב"ד של ישראל ממיתין אינו נהרג עליה ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחים אותו וכו' ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי עכ"ל מבואר שאסור לב"נ מה"ת לעשות צירה לנוי לפ"ז אם ישראל מצוהו לעשות אסור משום לפני עור אם כן לא הועיל במה שמצווה לגוי לעשות לציור

וגאון אחד התיר לעשות צורה שלימה רק שישאר קצת כגון סומא בעין אחד ויגמרנו ע"י הגוי (עיין ח"ס יו"ק סי' קכ"ח) ראינו שסבר שלעשות צורה אם לא גמרו בכל שרי (והנה זה לא כשו"ת יעב"ץ ח"א סי' ק"ע דלהרא"ש צורה שלימה ראשו וגופו יחד אע"פ שאין הצורה ניכרת בתבנית הפרצוף אלא כגולם אע"פ נראה כגוף אדם בקומה זקופה ואסור) והנה נראה דסבר בעליל כפשטות הגמ' ר"ה דף כ"ה ע"ב דאמר לי' סמי עיני דדין דבזה די הגם שיש לחלק דהתם טעמא רק משום חשדא וכיון שנסמית עינו אין דרך לעבדה לצורה פגומה אבל לעשות צורה דאסור מה"ת כלל אפי' לאיזה תכלית אחר יהי' מי שיהי' אולי אין די אם חסר אחד ממיניה והנה רש"י שם פי' סמי' עיני' כלומר השחת צורתו נראה בעליל דכוונת רש"י חישחית הצורה בעצמה שיהא משחת תוארו ולא די בסמיית עינו או במגרר ראש או החוטם כולו וסבר רש"י דעינא אין הכוונה עין ממש רק תוארו ומראהו כמו שמצינו לשון עין משמש לכוונה זו ככתוב והנה הנגע עמד "בעיניו" לא פשה הנגע את "עינו" דפשוטו הפשוט תוארו ומהותו וכן מצינו בלשון חז"ל עין הצבע אין נותנין הצמר לתוך היורה (שיש בו סמים כדי לצבועו) אלא כדי שיקלוט העין מבעוד יום היינו מראהו וצבעו עין ממשו של הצבע וכן מצינ' הרבה ולפ"ז לא הועיל במה שממים העין לבד ולא יועיל אם יעשה כל הצורה לבד העין ואם יועיל ממה נפשך מה הועיל הגאון בעצתו שגוי יגמור ויעשה העין כיון שאסור לגוי לעשועו מה"ע כמבואר ברמב"ם הל' מלכים הובא לעיל ועובר הישראל על לפני עור ועל זה השיב בני מו"ה יעקב בנימין נ"י שכל אחד פטור כיון שלא עשה כל אחד דבר שלם רק ע"י שנים והשבתי א"כ הוא דמקשה הגמ' על ר"ג כדתנן שם דדמות צורות לבנות הי' לו לר"ג בעלייתו ביבנה היכי עביד הכי הא כתיב לא תעשון אתי וכו' (יעו"ש) לתרץ דע"י שנים נעשת הצורה וכן יש לדרוש גם מקרא לאסור דכתיב לשון לא תעשון אתי ולא תעשו לכם (אבל דקדקתי בלשון הח"ס וז"ל יניחנו סומא בעין אחת ויגמרנו אחד משאר תלמידים אינם נמולים עכ"ל לא כתב שהוא יצוה לאחד לגמור אלא יניחנו מעצמו לגמור מהתלמידים הגוים שירצה מעצמו לגמרי אשר המה בלא"ה עושים שם צורות הרבה לנוי אבל קשה לפ"ז שכתב בראש התשובה כאשר יהא אומנו יעשה ע"י אחרים והגאון הסכים לזה ולא עורר שאסור להעשות גם ע"י אחרים וכדאי' ברמב"ם הל' מלכים

סימן קי"ח בה"ת סי' פ"א מיישב מה שהקשו הראשונים על הירושלמי דמוקי הא דתנן בתרומה דאסורה לזרים דמיירי בחצי שיעור תינח לר' יוחנן אבל לר"ל אאי מתני למימר ולמה אשמעינן גבי תרומה דחצי שעור אסור ותירץ שם דתרומה חייב בנתינה כהן כדכ' ראשית דגנך וכו' תתן לו ואם חצי שעור מותר מה"ת יאכל הישראל דרך חצי לשעור ובפרט דהפרשה מה"ת איננו רק חטה אחת חצי שעור לכן אסור מה"ת כדי שיתנה לכהן ויש להשיב על זה א"כ אין אסור באכילתה רק האיסור משום בטול נתונה ויש ליישב דבאמת זה הטעם דמתני' ואסורה לזרים משום מצות נתינה לכן אשמעינן דבר זה דווקא בתרומה כנ"ל

נלענ"ד לפרש תוס' שבועות דף כ"ב ע"ב בד"ה דהיתורא קא משתבע דאפי' לר' יוחנן דחצי שעור אסור מה"ת ולא מיקרי מושבע עליו מהך סיני דליכא אפילו עשה רק איסורא בעלמא לא חשוב מושבע ועומד עכ"ל ונלענ"ד בלאו הבא מכלל עשה דהוה כעשה ולא לאו כידוע בכל הש"ס כיון דלא מפורש להדיא בקרא רק מדרשא אתיא כמו ח"ש דאתיא מדרשא מכל חשב לא הוה עלה מושבע ועומד ה"ה בלאו הבא מכלל עשה דהוה איסור עשה סדרשא לא הוה מושבע ועומד ולפ"ז מיושב דקדוק עצום שם דף כ"ג ע"ב דמקשה שם והא נבילה מושבע ועוד מהר סיני הוא דכי חרצן דמ' וטעמא דמפרש הא לא פריש לא וכו' עיי"ש למה קאמר ובפרט דוקא נבילה יאמר סתם הא מושבע ועומד מהר סיני הוא וקאי אכולהו