התעוררות תשובה חלק ב קמב

משום דבזה לא הוי נולד כמבואר בגמ' ביצה דף ח' ובשו"ע והגם שאם זורע בתוכו אינו צומח זה נאמר בשאר דברים אבל אפר מותר בכל גווני לכסות בו רק זאת לענ"ד שאפר תיחוח הניתן למטה אסור להיום חם שיד סולדת בו דהא אם נופל עליה הדם נתבשל דתתאי גבר ואיננו ראוי לכיסוי וראיי' לדבר מדכתיב בפ' אחרי וכסהו בעפר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר אל בני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אוכליו יכרת א"כ כמו דם שבישל אינו עובר עליו כי איננו ראוי עוד למזבח כדכ' שם למעלה מזה כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתי לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם וכיון שבשלו איננו ראוי עוד לגבי מזבח ואינו עובר עליו כמבואר בגמ' מנחות דף... וכדפסקו רוב הפוסקים דם שבשלו אינו עובר עליו מה"ת ה"ר אינו ראוי עוד לכסוי כיון שפי' הכ' להדיא טעם הכיסוי כי נפש כל בשר דמו בנפשו ונתתי' להם על גבי המזבח ומבטל בידים מצות כיסוי וביו"ט יזפר אפר למטה וימתין קצת עד שלא יהא יד סולדת בו ואח"כ ישחוט ואח"כ יקח לכיסוי ויכסה באפר שיד סולדת בו אם אין לו אפר אחר מעיו"ט אבל קשה דהא שמעתא היא רב ביצה דף ח' ע"א שצריך האפר ראוי' לצלות בו ביצה ורב גופא סבר עיבאה גבר אפילו למ"ד תתאה גבר מבשל כדי קליפה עיין פסחים דף ס"ח ובתוס' בשם ריב"א ע"א וא"כ קליפה העליונה חוצצת בין אפר המכסה לדם שתחתיו הצריך כסוי לכן הטוב שיפזר מלמעלה רחוק לאט לאט כדי כשיגיע על הדם יתקרר ולא יהא חם ראוי לבשול. [ובני הרב מו"ה זלמן נ"י תירץ דקושיא לרב מעיקרא ליתא דרב גופא סבר לשיטת רש"י חולין דף ק"ט ע"א על מה דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קורעו אינו עובר עליו ועל זה אמר ר' זירא אמר רב דווקא בלב עוף הואיל ואין בדמו כזית אבל בלב בהמה עובר עליו כדאיתא בכריתות דף ב' ע"א וברש"י בחולין שם דחייב עליו כרת וממילא לא נפק מתורת דם ע"י בישולו כיון שחיוב עליו

] סימן קט"ו

תמי' לי מאוד על הרמב"ם שפסק בהלכות מגילה וחנוכה שאין מברכין על הלל של ר"ח מפני שהוא מנהג הלא הרמב"ם בעצמו כתב בריש הל' ממרים פ"א הל' א' שהגזירות והתקנות והמנהגות כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע מהם ועובר על כל אחד מהם עובר בלא תעשה הרי אומר ע"פ התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם א"כ כי היכי דמברכין על מצוה דרבנן משום לא תסור כדאי' להדיא ברמב"ם הל' ברכות מצוה לשמוע מהם דכ' אשר יאמרו לך תעשה א"כ מאותו פסוק עצמו יברכו על מנהגים

ויש ליישב דוקא אם הב"ד ישבו לדון אם מנהג זה שנהגו העם אם ינהגו זה, וציווי שינהגו זה, הוא דהווה מצות עשה כמו שאמר כאן "או שיניחו העם מנהג זה" ואפשר משום זה מברכין נמי על יו"ט שני דהסנהדרין שלחו וציווי הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם והוא דרבנן ציווי לקיים מנהג זה אבל טלטול ערבה שלא ישבו בית דין על כך כיון שראו שנהגו כך מימי נביאים ולא ציווי על כך אינו אלא בכלל לאו אל תטוש תורת אמך וכן תידוק לקמן פ"ב הל' ב' והנהגו במנהג שהם הנהיגו בעם אבל מנהג שנהגו העם מעצמם אך הב"ד לא ישבו על כך לידון ולצוות זה הוה רק בכלל לאו מדברי קבלה וכן מורה לשון הרמב"ם והמנהגות שיורו בהם לרבים משמע שהב"ד הורו לרבים לעשות מנהגים אלו

סימן קט"ז

ליישב קושיית הגאון (עיין תוס' רעק"א ז"ל) במס' ערלה פ"ב מ"ו ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו, להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד שאור של חטים שנפל תוך עיסת חטים ויש בו כדי לחמץ בין שיש בו לעלות באחד ומאה ובין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור ופי' הר"ן בשם רמב"ן אף דשאור בעיסה חלוק בשמא ובטעמא מ"מ כיון דהעיסה ראוי' להחמיץ ותעשה שאור מש"ה מעכשיו הו"ל מב"מ וכתב על זה הגאון וז"ל ויש לעיין ממה דאמרינן בסוגיא דע"ז (דף ס"ו ע"ב) חמרא לגו חלא רבא אמר בנ"ט דריחי' חלא וטעמא חמרא חמרא הא מ"מ סוף לירד למטה ולהפוך היין בטעם לחלא עכ"ל. וללענ"ד דיש לחלק דהכא מטבעו ומעצמו אם יניחו אותו בלא אפיי' ותחמץ