התעוררות תשובה חלק ב קמ

דבר זה כמו מלקט שערות לבנות מתוך שחורות משום לא תלבש גבר שמלת אשה שיהא נראה כבחור או יען שבאמת הוא בחור ושערותיו שחורות רק שאין רוצה להראות בפני בני אדם בהראותו זקן נגד מה שהוא טבעו והוסיף לשאול לפי שנמצא פעמים שבחורים רכים נמצאים בשערותם שערות לבנות אשר הם באים מחלישת הטבע אם מותרים ללקטם כדי שלא יהי' לפלא בעיני בני אדם כי אין כוונתו בזה לייפות אלא שלא להיות לתמהון בעיני בני אדם וקצת ראי' לזה נ"ל מתוס' ע"ז שכתבו שאסור להסתכל במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה אבל אם מסתכל במראה לראות אם בפניו נוצות או איזה דבר מאוס כדי להסירו מותר להסתכל ואין בזה משום לא ילבש גבר כיון שאינו עושה להתנאת והנה נ"ל למצוא היתר שיצווה לקטן או לנכרי ללקוט ממנו שערות לבנות והוא ישב ולא יטה עצמו לכאן ולכאן כדי שלא יהא מסייעא לדבר הזה ופעולתן שמכין עצמו לכך הוה מסייעא שאין בו ממש כדאיתא ברמ"א הלכות שבת שאם יש לו שן כואב שכואב ממנו כל גופו שמותר להוציאו ע"י נכרי בשבת שמסייעא בזה אין בו ממש הגם שאמירה לנכרי שבות מ"מ הגנאי גדול מותר לעבור גם על איסור דאורייתא משום כבוד הבריות ואפילו בגנאי קטן מותר לעבור על איסור דרבנן אפילו בקום ועשה כדמוכח בגמרא ברכות דף כ"א ועיין במג"א הלכות ציצית סי' י"ג בארוכה ולכאורה הי' מקום להתיר אפי' ע"י ישראל גדול דדווקא ענין הקפת פאת ראשו דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם דרשינן מדכתב לשון רבים אחד למקיף ואחד לניקף ששניהם חייבים אבל כאן כתיב לשון יחיד כדכתיב לא יהי' כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה'. והנה לא כתיב לא תלביש לגבר שיהא אסור לאיש אחר להלביש לאיש בגדי אשה אבל י"ל מדכתב סתם לא יהי' כלי גבר על אשה ולא כתיב לא תלביש אשה כלי גבר מוכח דעיקר הקפידה שלא יהי' עלי' כלי גבר ואין חילוק אם הוא לובשת בעצמה או אחר מלביש אותה לפ"ז אם אחר מלביש אותה חייב מלקות והיא שאינה עשתה מעשה אסור מהתורה אבל אינה חייבת מלקות וה"ה איפכא אם היא לובשת לאיש שמלת אשה אפילו בהלבישו אחר נלמוד בדבר הלמד מעניינו שכמו שלא יהא כלי גבר על אשה דאיירי סתם אפילו בהלבישה לאחר ה"ה לא ילבש גבר שמלת אשה אפילו בהלבישו אחר ועוד מיתורא דקרא דכתיב כי תועבת ה' כל עושה דלא הו"ל לכתוב סתם כי תועבת ה' הוא מדכתיב כל עושה אלא מרבה מי שעושה זאת אפילו עושה לאחר

סימן קי"ג

שאלה אם נפל משקה אסור על מאכל היתר ושהה בו איזה זמן אם אסור לאכלו אם חיישינן שנבלע בו המשקה האסור

תשובה דבר זה נלענ"ד מבואר ביו"ד סי' קל"ד בש"ע יו"ד דאם נפל יין נסך על גבי עדשים או שעורים וכיוצא בהם אם שהה זמן מרובה אסורין אם יש בהם בנותן טעם ודבר זה נובע מרשב"א הובן בר"ן ובב"י שם וראייתו מהא דשעורין אין לותתין בפסח מוכח דבלתיתה המה בולעין המים נראה בעליל דלאו דוקא יין שנפל ע"ג עדשים דינא הכא ה"ה בכל שאר משקים והא דלא מביא ראי' מפסחים דף מ"א מהאי ארבא דחיטי דטבעא בחישתי יש לומר שהי' במים כ"ד שעות ודוחק דאי המים צוננים פשיטא דלא נחמצו אפילו בכמה ימים והנה שעורים בטבען רכים כמבואר להדיא בגמ' פסחים שם דלכן אסור ללתות וחיטין אגב צירייהו כמבוקעות דמיין אבל דברים קשים שאינם מבוקעות אין לנו ראיי' דבלעי והרשב"א נקט כגון עדשים ושעורין ועדשים יש להן צירים שנראים כמבוקעים. והנה הרמב"ם כתב יין שנפל ע"ג חטים אסורים מפני מה לא אמרו בהם בנותן טעם מפני שהחטים שואבות את היין, בל"ס רצה הרמב"ם בזה ליישב למה לא צוה רבא לטעום החטים תחלה אם יש בהם טעם יין לכן כתב טעם שהחטים שואבות היין ואין ספק בן כי יש בוודאי טעם יין אבל הרמב"ם וודאי יודה לרשב"א דאם שהה זמן רב בולע, והנה בשו"ע או"ח סי' תס"ז ס"א אי' דגן שנטבע בנהר או שנפל עליו מים וגו' אסור לקיימו ובמג"א שם סק"ד דאם לא שהה שיעור מיל עדיין לא החמיץ משמע דביותר משעור מיל אסורין וצריך לחלק בין הא ליין שנפל ע"ג שעורים או עדשים דצריך דווקא זמן רב דהתם בזמן רב וודאי בלע ואם יש בהם בנותן טעם אסורין כדאי' שם להדיא אבל בזמן מועט אין בו רק חשש לכן גבי חמץ דבלחות מעט שנכנס בשטח העליון דק מאוד נתחמץ חוששין מיד והנה אין לנו ראיי' שבולע אלא בדבר רך כשעורים או בדבר שיש בו בקיעי