התעוררות תשובה חלק ב קלט

חנוכה ולא שייך לומר הרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקי' כדאי' שם סברא זו בסוף דבריו וגם שמעו הברכות שברכו עליהם א"כ יצא בזה ואין לומר כיון שלוקחים אח"כ והעמידום לחוץ אותה זמן שעומדת בחוץ להיכירא מפני עוברים ושבים המה יאמרו לצרכו הוא דאדלקי' כיון שראה אותו שמוציאו לחוץ ולא יצא מ"מ יש לומר הא גופי' דצריך לדלוק המנורה חצי שעה איננו הלכה קבועה ומבוררת דהא לתוס' ולרא"ש הובא בב"י סי' תרע"ב דמשמע מדבריהם דאם עבר ולא הדליק בתוך חצי שעה ידליק מספק הטעם דלמא הלכה כתירוץ בתרא אי נמי לשעורא לפ"ז מצותה כל הלילה אבל אולי ההלכה כתירוץ קמא דאי לא אדליק מדליק ושוב אחר שתכלה רגל מן השוק אינו מדליק ולתירוץ זה אינו מוכרח שצריכה שעור כמה זמן ידליק וא"כ כבר יצא בזה במה שהדליק בפנים במקומה ובפרט לפי דברי הקובץ שהובא בד"מ וז"ל בזה"ז אין שיעור לנ"ח ונכון ליקח מעט שעור לנר ומסתברא כוותי' כיון שאין היכרא אלא לבני בית וכיון שראה אותה כבר עברה מצותי אבל יען שמחבר בשולחן ערוך פסק כשיטת הרי"ף והרמב"ם הלכתא בשני התירוצים בגמרא שצריכה שעור חצי שעה וגם לא הובא שם שיטת הקובץ לכן צריך לחזור ולהדליק אבל לא יברך עוד הפעם דספק ברכות להקל

סימן קי"א

נלענ"ד דאם לוקח מרור הנקרא בלע"ז קרי"ן שהוא תמכא מפררין אותו ונותנין אותו בכלי והוא פתוח כדי שיפיג קצת חריפותו צריך ליזהר שבמשהו בשטח עליון אם הפיג חריפותו שאינו יוצא בזה כיון שטעם מרור בעינן ובעי לכוס אותו טובא כי בלע מרור לא יצא מפני שאינו מרגיש הטעם מכש"כ אם אין טעם חריפות עוד בו לכן צריך לשער כזית חוץ מזה ויש לדון כיון שאינו יוצא בזה מה שהפיג טעמו לגמרי א"כ הוה אכילתו רשות ואתי רשות ומבטל מצוה אבל לפ"מ דאיתא בתוס' זבחים דף ע"ח ע"א בסוף ד"ה אלא מין בשאינו מינו וז"ל ואתו מרור דרבנן ומבטל מצה דאורייתא דהתם חוזק מרירות מבטל טעם המצה אבל אורז לא מבטל טעם דגן עכ"ל א"כ לפ"ז מרור שלא הופג טעמו לא יכול לבטל טעם מרור שהוא עומד בחריפותו וצריך ליזהר שיאכל כזית מן מרור החריף וה"ה לפ"ז אם אוכל מצה דרשות עם כזית מצה של מצוה אינו מבטל טעם כזית מצה של מצוה שנעשית לשם מצות מצה

ב) נסתפקתי בהא דאיתא במג"א סי' תע"ג סק"ו שלא לעקור המרור בעצמו מהקרקע משום חשש גזל ונלמוד דין זה מאוונכרי לפ"מ שאיתא במג"א סי' תרמ"ט סעק"ו כשנתנו לאחר אז נעשה שינו רשות אם חוזר ונותן לו יוצא בזה שכבר הי' שינו יאוש ושנוי רשות קודם שבא לידו שנית לצאת בו וה"ה אם נותן לאחר ונסתפקתי אם בן הסמוך על שולחן אביו שכל מציאותו לאביו אם נחשב מה שעקר המרור כאלו בא מיד לרשות אביו וא"כ אביו אינו יוצא בזה שלא נעשה שינוי רשות כאלו הוא ברשות אביו ממילא נעשה שינוי רשות ביד אביו ואינו יוצא בו או שנאמר מה ששייך המציאה לאביו אינו רק מדרבנן משום איבה אבל מהתורה קנה אותו אם גדול הוא אם יוצא אביו בזה ועיין רש"י בב"מ דף מ"ח ע"א והנה אם הוא קטן הסמוך על שולחן אביו וקטן אינו זוכה מה"ת רק אם דעת אחרת מקנה אותו א"כ נימא שהוא כאלו בא מיד לרשות אביו או נאמר אם הקדים אחד ולקח מקטן זה מה שמצא או לקט או עקר קנה אותו מה"ת ואיננו רק גזלן מדרבנן ועיין סוף פרק הנזקין א"כ לא הוה בזה בלקטו כאלו הוה בא לרשות אביו מה"ת וצ"ע

ג) עוד נסתפקתי בהא דאיתא בש"ע או"ח סי' תס"ח דנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואם אין דעתו לחזור הוא נוהג כקוליהון וכחומריהון של אותו מקום שקבע דירתו בהם אם חל עליו מיד בקבע דירתו שם גם החומרות שתלויות בזמן שעדיין לא בא הזמן למשל שקבע דירתו שם בחנוכה ובמקום זה הוא מקום שלא לעשות מלאכה בערב פסח וקודם הפסח הלך דרך ארעי להיות שמה בערב פסח למקום שעושין מלאכה אם כבר חל עליו חומר מקומו שלא לעשות מלאכה בערב פסח ואסור שם לעשות או לא

סימן קי"ב

נשאלתי מכבוד בני החריף מו"ה זלמן נ"י איש רך בשנים שצבע שערותיו שחורות בצבע לבן (ולדעתי אסור דבר זה מפני גניבת דעת הבריות) אם מותר לרחוץ את זקנו ולצבוע שחור כדי שיחזרו ויראה מראה הטבעי השחור אם אסור