התעוררות תשובה חלק ב יד

השבע שנת השמיטה ורע עינך באחיך האביון משמע מצוה זו נאמר דווקא על אביון ולא במי שאינו צריך לכך רק לוה בערמה לזכות בממון חבירו) סימן קפ"ג: אם מותר להשחית דבר שאינו שוה פרוטה ואם צריך לאבד זמן ששוה לו הזמן יותר מפרוטה כדי שלא להשחיתו ובסופו פלפול נאה מהמעתיק מו"ה ר' אברהם סופר נ"י. סימן קנ"ז: דף קס"ג בדברי המתחיל מה שנראה אם אחד ראה חתול רודף אחר תרנגולים להכותם אם מותר ומצוה להרוג החתול משום רודף יעוין בפנים. סימן קנ"ח: בהאי דדינא דמלכותא דינא אם דוקא דין המלך הוה דין או גם במדינה שאין להם מלך רק השרי ומנהגי המדינה חוקקים חוקים אם גם בזה נאמר דדינא דמלכותא דינא. השמטה מה שחנני השי"ת בענין חענ"נ וכבר כתבתי תשובה ארוכה ועתה באתי במקום אחר להוסיף עוד בדבר הזה. הנה אעתיק פה מד שכתב לי בני דרב מוהר"ר זלמן נ"י בענין חתיכה עצמה נ"נ שהלכו בו בימושי' גדולי האחרונים (עיין חתם סופר סימן.. וכת"ס סימן.] נראה לחדש וליתן טעם הנה אם גוף הדבר אם בשאר איסורין חוץ מבב"ח אי אמרינן חענ"נ או לא הוא פלוגתת ר"ת ור' אפרים עיין בתוספות דף ק' ע"א שרבינו תם סבר שמה"ת נ"נ ור' אפרים סבר שלא אמרינן חענ"נ ודעת הרי"ף ומלחמות שרק מין במינו נעשה נבילה ולא בשאינו מינו והר"ן וכן רוב הפוסקים (חוץ מריטב"א) סברו שבשער איסורים מדרבנן נ"נ משום לתא דבב"ח והמחבר פסק דבשאר איסורין לא אמרינן חענ"נ אפילו מדרבנן ורמ"א פסק שאמרינן גם בשאר איסורין חענ"נ הנה רציתי ליתן טעם דזה אי אמרינן בש"א חענ"נ תליא באידך פלוגתא אי אמרינן טע"ק מה"ת או לא דאם נאמר טע"ק מה"ת אז כמו שבב"ח נאסר בטעמו ונ"נ מה"ת ה"ה בשאר איסורין אי אמרינן טע"ק מה"ת ולוקה על כל כזית וכזית ונ"נ מה"ת ודומה ממש לבב"ח (וזה לא כדעת הש"ך בסימן צ"ד שסבר שחתיכת היתר שנאסר מבשר בחלב שכבר נאסר אינו נעשה נבילה אלא א"כ שניהם נהפכו לאיסור אלא כדעת ב"י) אבל אי טע"ק מדאורייתא ואסור רק כמו ח"ש או איסור עשה ואין לוקין על כל כזית אינו דומה ממש לבב"ח אבל י"ל שכל חתיכה אסור לאכול מה"ת אעפ"י שאינו דומה ממש לבב"ח גזרו חכמים שיעשה נבילה לתא דבב"ח אמנם אי טעם כעיקר רק מדרבנן אז נוכל לומר שמאחר מה"ת לא נאסר חתיכת היתר אלא מדרבנן די שיאסר החתיכה באכילה ולא גזרו והחמירו כ"כ שיעשה נמי נבילה וכמו להרמב"ם בשר עוף בחלב גזרו אטו בב"ח מה"ת שיאסר באכילה ולא החמירו שיעשה נבילה גם כן לשיטתיו כמו כן הכי אע"פ שגזרו אטו בב"ח שיאסר באכילה וטע"ק מדרבנן לא החמירו גם כן שיעשה נבילה כמובן והנה ר"ת סבר שההיתר נהפך ונעשה איסור ולוקין על כל כזית וכזית וא"כ הוה ממש כבב"ח כמובן ומאחר שההיתר בעצמה נעשה איסור ולוקין על כל כזית תו שפיר אמרינן חענ"נ ור"ת לשיטתו שסבר היתר נהפך ונעשה איסור סבר ג"כ שחענ"נ בשאר איסורין מה"ת והר"א שלא סבר היתר נהפך ונעשה איסור שפיר סבר שלא נ"נ מה"ת כמו שפי' ר"א בתוספות שם והרמב"ם לשיטתו שסבר שטעמו ולא ממשו הוה מדברי סופרים סבר ג"כ חתיכה עצמה לא נ"נ אמנם אנן דפסקינן טע"כ מה"ת שפיר פסקינן ג"כ דחענ"נ גם בשאר איסורין [מדרבנן] אמנם על זה קשה כי המחבר וכמה מהראשונים שפסקו שטע"כ מה"ת ואעפי"כ פסקו חעצנ"נ בשאר איסורין אפילו מדרבנן ואפשר לומר שהא דטעם כעיקר מן התורה או רק מדרבנן אף להמחבר לא הוה ברירא כי הרמב"ם והרי"ף וכן רוב הפוסקים סברו שטע"כ הוה רק מדרבנן והרשב"א פסק לחומרא מחמת ספיקא שהוה ספיקא דאורייתא לחומרא עיין פמ"ג סימן צ"ח שהביא השיטות א"כ יש לומר שבשלמא בטע"כ שהוה ספק דאורייתא שפיר פסקו לחומרא אבל בחענ"נ דהוה רק דרבנן וספק דרבנן להקל שפיר תלינן להקל והנה בזה תירצתי קושיות התוספות דף ק"ח ד"ה גדי אסרה תורה ולא חלב שהקשה התוספות הא בכל איסורים חענ"נ מדרבנן ויאסר החלב שנבלע