התעוררות תשובה חלק ב קלח

בשאר מתכות וצ"ע ועיין ברמב"ן על התורה שכתב נמי כן וכבר הקשה על הרמב"ן מש"ס ע"ז הנ"ל בן המחבר הגאון שר התורה שליט"א הרב הגאון מו"ה עקיבא סופר נ"י מק"ק לעמבערג

סימן ק"ט

בענין תקיעת תשר"ת בנשימה אחת או בב' נשימות

המחבר בסי' תק"צ כתב ירא שמים יצא ידי כולם ובתקיעת מיושב יעשה בנשימה אחת ובתקיעות דמעומד יעשה בב' נשימות ורמ"א כתב וז"ל המנהג הפשוט לעשות הכל בבי נשימות ואין לשנות בל"ס כוונת הרמ"א כיון שמנהג שיטת ר"ת ודעימי' וגם הד"מ דקדק כן מרמב"ם ועוד יש לדקדק מלשון הרמב"ם דכתב ואח"כ תוקע שברים ואח"כ תוקע תרועה ולא קאמר ואח"כ תוקעים שברים ותרועה בל"ס נקטו להלכתא כמותו א"כ צריכין בין במעומד בין במיושב לעשות כהלכה אבל קשה למה לא נחמיר במצוה דאורייתא לתקוע פעם אחת בנשימה אחת לצאת ידי כולם ונ"ל לפרש בהקדם נפרש דברי הרמב"ם שכתב בהלכות שופר פ"ג הלכה ב' תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלות ואין אנו יודעים איך היא אם היא היללה שמיללין הנשים ביניהם בעת שמייבבין או אנחה כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג מלבו מדבר גדול או שניהם כאחד עכ"ל הנה הריטב"א כתב בר"ה היללה היא משתנת בכל זמן ובשינוי המדינות והנה התורה חייבנו לתקוע תרועה שהיא יללה אבל איך תהי' הלילה זה יהי' לפי הזמנים לפי המקום שמיילין בני אדם באות זמן ובאותו מקום וזה יש לפרש ברמב"ם נסתפק אנו בהספק לפי אורך השנים ורוב הגלות היינו הלילה גופה כיון שתקעו בכל שנה ושנה ממתן התורה עד עתה איך תעלה ספק בה ובזה י"ל שפסק הרמ"א כיון שהמנהג שתוקעין בב' נשימות אין לשנות שאולי טעם המנהג שנוהגים כך מפני שהי' היללות באותו זמן של שברים תרועה בב' נשימות וכיון שהי' תלוי רק בזמן ובמדינה באופן שמיללים שמה והמה מיכלים קולות ארוכות וקצרות יחד ודרך יללות בשתי נשימות צריכין לתקוע בשתי נשימות ועוד כיון שנהגו כל ישראל בתפוצות אלו בכל שנה לתקוע בב' נשימות דרך יללה בכך ממילא אין לשנות כדי לקיים המצוה כתיקונה. והנה אם מאריך בשבר אחר כשיעור ד' טרומיטין יוצא לכל השיטות דהנה רש"י סובר שברים המה קולות ארוכות יותר מתרועה וא"כ לשיטת רש"י דתרועה ג' טרומיטין לכל הפחות הוה שבר אחד טרומיט וחצי והנה שיעור ג' שברים יחד ד' טרומיטין וחצי א"כ מאריך בשבר כד' טרומיטין עדיין לא הגיע לכלל שיעור תקיעה אפילו לרש"י ואפילו למה שמביא הב"י סימן תק"צ פירוש שני בבעל העיטור ששבר אחד איננו ארוך יותר מטרומיט אחד רק החילוק שבתרועה עושה אותן תכופין ובשברים מפסיק בין כל קול וקול א"כ ע"כ צריכין לצרף ההפסקה לשיעור שברים דהא ע"כ אם לא עשה ההפסקה אינו יוצא כיון דבלא הפסקה הוה ממש תרועה ואנו בשברים קיימינן א"כ שיעור ג' שברים ג' קולות היינו ג' טרומיטין עם שתי הפסקות וק"ל ולכל הפחות שיעור הפסקה כשיעור טרומיטנה אחת א"כ הוה שיעור כל הג' שברים יחד כה' טרומיטין ושיעור תקיעה שלו בה' קולות אלו ואם כן מאריך בשבר אחד כארבעה טרומיטין לא נכנס לכלל שיעור תקיעה ולא די גם כן אם מאריך בשבר כג' טרומיטין ויוצא כשיעור ד' טרומיטין בשבר אחד לכולי עלמא

סימן ק"י

שאלה מי שהדליק המנורה בפנים בחדרו ואח"כ הוציאו לחוץ על פתח ביתו או חלון הסמוך לרה"ר אם צריך לחזור ולהדליק ולברך עוד הפעם לדידן דמדליקין בפנים

תשובה הנה בשו"ע סי' תרע"ה ס"א אי' וז"ל צריך שידליקנו במקום הנחתו שמדליקו בפנים והוציאו לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקי' ובמג"א שם בשם הב"ח וז"ל דבא לומר אפילו בדידן שמדליקין בפנים ומוציאו לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצרכו אדלקי' כוונתו כיון שאנו מדליקין בפנים א"כ הי' ההדלקה במקומו אעפ"כ לא יצא משום דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקי' מ"מ נלענ"ד לפ"מ שהובא בב"י בסי' זה בד"ה מ"כ בשם מהרי"א ז"ל כתב בנ"י דנראה מתוך דבריו וז"ל שאע"פ ששמעו העומדים בבהכ"נ הברכות של חנוכה בשעת הדלקה מ"מ הרואה שלא היה שם באותה שעה יאמר דלצרכו הוא דאדלקי' עכ"ל יעויי"ש א"כ שלדידן שאנו מדליקין בפנים ויודעין בני הבית שאלו הנרות הם של