התעוררות תשובה חלק ב קלז

בתוס' רפ"ד דר"ה ד"ה ולא במדינה כתבו וז"ל שופר שהוא להעלה זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים לא רצו לבטל לגמרי וכן כתבו ממש אותו הלשון בסוכה דף מ"ג ד"ה אינהו דידעו והקשו שם דף מ"ג ע"ב בד"ה לא איקרי וז"ל ועוד דמספק עבדינן תרי יומא וכי מיקרי יום ראשון בשבת אין שופר בטל לגמרי ותוקעין בשני אע"ג דאם באו עדים קודם המנחה לא עבדו בא"י אלא חד יומא מ"מ בחו"ל עבדינן תרי יומא עכ"ל וקשה לפי דברי תוס' אלו א"כ שופר לא בטיל בשום פעם, כיון דתוקעין במקום דאינן בקיאין בקיבועא דירחא ביום שני והוא כמעט בכל ישראל א"כ למה תקנו לתקוע בשבת כדי שלא לבטל שופר לגמרי כדכ' תוס' הלא אינו בטל לגמרי כיון שרוב ישראל תוקעין ביום שני ונלענ"ד דכי נדקדק בלשון התוס' לא קשה כלום שתוס' בסוכה כתבו לחלק בין שופר וערבה דלכן מקפידין יותר שלא יחול יום ערבה בשבת מיום ר"ה בשבת אע"ג דשופר דאורייתא וערבה מנהג נביאים משום דאם יחול ערבה ביום שבת נדחה לגמרי באותו שנה דאי אפשר ליטול ערבה בשמיני על ספק משום שהוא יו"ט ותשתכח תורת ערבה משא"כ בשופר דתוקעין באותו שנה כמעט כל ישראל ביום שני (חוץ בירושלים אם באו עדים קודם מנחה שהיום קודש ולמחר חול) א"כ כיון דתוקעין ביום שני לא תשתכח תורת שופר משא"כ שופר שתקנו לתקוע בשבת משום שהוא להעלות זכרוניהם של ישראל לאביהם שבשמים לזה לא הועילו במה שיתקעו ביום שני בכל תפוצות ישראל משום ספיקא דיומא דאם הי' אתמול בשבת יו"ט דאורייתא שקדשו בו ב"ד את החודש כיון שבאו עדים קודם מנחה א"כ למחר חול ולא פעלה תקיעת שופר זכרונם לשמים לכן תקנו לתקוע לכה"פ בב"ד ושפיר

בסמ"ג מצוה מ"ד כתב וז"ל בתחלת פרק לולב וערבה מוכיח שבזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' לולב ניטל בכל מקום בגבולין ביום ראשון אפילו בשבת מפני שהיו ישראל עולין לרגל ושוהין בירושלים לאכול מעשר שני ולומדין תורה דאמרינן גדול מעשר שני שמביא האדם לידי תלמוד תורה שנאמר למען תלמד ליראה וגו' ואין לחוש לגזירה דרבה אבל בשופר שהיא חכמה צריך יותר טורח ללמוד הלכותיו לכך חשו לגזירה דרבה בגבולין אף בזמן הבית עכ"ל נלענ"ד המדקדק בדברי הסמ"ג יראה להדיא כוונתו כיון שלמדו בירושלים באכילת מעשר שני בתורה הי' בקיאים בהלכות לולב ואין חשש שמא ילך אצל בקי ללמוד אבל שופר שהוא חכמה צריך יותר טורח ללמד הלכותיו כוונתו כיון שהוא חכמה ומעשה אומן ואין כל אחד יכול לתקוע כאשר הנסיון מעיד וצריך ללמד הלכותיו על איזה אופן יטול השופר לפיו ועל איזה אופן יתקע כד שיוכל לתקוע שיעור תקיעה כהוגן כיון שהוא חכמה פארטעל בלע"ז ולזה לא יועיל כשיודע הלכות שופר ללמוד על איזה אופן יתקע בו לא ללמוד הלכות שופר אלא הלכותיו של חכמת מעשה התקיעה

סימן ק"ז

בסוכה דף מ"ח והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון וברש"י שם אי' וביום השמיני אתיא בקל וחומר עי"ש, ונלענ"ד הנה ילפינן חציו לכם מדכתיב בשמיני עצרת תהיה לכם ומיני' ילפינן כל ימים טובים א"כ לא צריך קרא לרבוי אבל מדכתיב "ביום" השמיני הוה אמינא ביום אין ובלילה לא לכן מרבינן מוהיית אך שמח הלילה

סימן ק"ח

ברמב"ם הלכות בית הבחירה פ"א הלכה י"ג וז"ל המזבח אין עושין אותו אלא בנין אבנים גזית וזה שנאמר בתורה מזבח אדמה תעשה לי וקשה על זה הלא כתיב מפורש בקרא לא תבנה אתהן גזית ונלענ"ד דבאמת טעות הוא וצריך למחוק תיבת גזית וכן מבואר בהלכה ט"ו שכל אבן שנגע בו ברזל אע"פ שלא נפגמה פסולה למזבח וכן בכסף משנה שמביא דיבור הרמב"ם הנ"ל לא מביא תיבת גזית ואולי יש לומר וליישב שלא נגזתו האבנים בברזל רק בכל מתכות אחר ודווקא ברזל אסרה תורה וכן מצאתי ברבינו בחיי על התורה שרק ברזל אסור אבל לא כלי מתכות אחר וכן והמקבת והגרזן לא נשמע משמע דברים אחרים נשמע ומיושב קושית התוס' הובא כאן בכ"מ איך ימצאו אבנים שאינם פגומות וכו' ואם יחלוקו בברזל וכו' אמר המעתיק אברהם סופר כפ"ז קשה הא במס' ע"ז דף נ"ח ע"ב שגנזו בית חשמונאי האבנים ששקצו אנשי יון ופריך היכי ליעבד לא תניף עליהן ברזל אמר רחמנא ואם נאמר שבשאר מתכות מותר למה לא לינסרנהו