התעוררות תשובה חלק ב קלו

וז"ל ובמקדש לא גזר דאין שבות דרבנן במקדש, וא"כ למה גזרו בשאר ימות החג במקדש משום ש"י כדאמר רבה להדיא רפ"ד דסוכה דקאי רבה על המתני' שאין ניטל לולב בשאר ימות החג במקדש הלא אין שבות במקדש ה') במגילה ובר"ה קאמר רבה הכל חייבין ואין הכל בקיאין ובלולב שבק הכל חייבין ואין הכל בקיאין רק אמר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה, לכן נ"ל דעיקר גזירה הי' כיון שאין כל אחד מחוייב ליטול לולב בביתו בשאר ימות החג רק במקדש החיוב יתאמץ כל אחד להביא לולבו למקדש כדי שיקיים מצוה מה"ת וגזרו שאסור לעשות כן משום שמא יעבירנו וזה ששבק רבה דהכל חייבין דבאמת אינם חייבין וגם לא קאמר אין הכל בקיאין דכבר הם בקיאים מימים ראשונים אלא סתם גזירה יטלנו בידו להביא עצמו לידי חיוב מה"ת וממילא ניחא מה דאמר במס' מגילה הכל חייבין בקריאת המגילה ובתקיעת שופר ואין הכל בקיאין ושבק לולב כיון דבלולב לא גזרו אלא בשאר ימות החג (דביום ראשון באמת חייבין) ואז הכל בקיאים ואינם חייבים וגם לא שייך בזה לומר אין שבות במקדש כיון שגזרו שלא להביאו למקדש היינו שלא להביא עצמו לידי חיוב מצוה וכמו שגזרו על הזאה בשבת שחל שביעי שלו בערב פסח (פסחים דף ס"א ע"א) כיון שאם לא יזה נשאר בטומאתו ממילא לא חל עליו חיוב דקרבן פסח, וגם קושיא ראשונה למה גזרו כיון דטעה בדבר מצוה פטור כיון שאינו חיוב עליו מה"ת להביאו במקדש וגם כל המצוה איננו בגבולין ראו חכמז"ל לגזור, ובאמת לפי נוסחתינו בסוכה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד נסתר פירושינו אבל מהרמב"ם בפי' המשניות במס' ר"ה ובסוכה דכתב סתם גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות משמע קצת דלא הי' לו גירסא זו אלא טעמא בעלמא דהא בהל' ר"ה כתב הרמב"ם שמא ילך אצל הבקי להוציאו בשמיעת שופר, ובהל' מגילה כתב שמא ילך אצל הבקי שיקרא לו מגילה. ובהל' לולב כתב סתם שמא יעבירנו כמו שגזרו בשופר מוכח שלא הי' לו הגירסא אצל הבקי ללמוד מדלא נקט ללמוד רק כתב שיוציאו ידי חובתו וזה לא שייך בלולב כי היא מצוה שבגופו ואין יכולין להוציא ולא משמע לי' להרמב"ם שיוליך הלולב אצל הבקי ללמוד הברכה או הנענועים כדאי' ברש"י רפ"ד דסוכה א"כ הי' לו להרמב"ם לומר טעם זה כמו שנתן בשוכר ובמגילה

הראשונים הקשו למה לא גזרו במילה שמא יעבירנו הר"ן בסוכה תירוץ מפני שאין הכל טרודים ויזכירוהו משא"כ בהזאה דהכל טרודים בפסחם, תוס' במגילה דף ד' ע"ב תירצו שמילה חמורה שנכרתו עליה י"ג בריתות לכן לא רצו לגזור וגם לא שייך שמא ילך אצל הבקי דמסתמא אינו מל אלא אומן הבקי, הרשב"א בסופה תירץ כיון דרק על ספק גזרו ולא על וודאי כדאיתא בסוכה דף מ"ג ע"א ומילה וודאי יום שמיני הוא. ועוד תי' כיון דמילה גופי' מלאכה היא והתורה התירה החילול שבת א"כ איך יבואו חכמים לאסור המילה משום גזירה שמא יבא לחלל שבת והנה לר"א דסבר מכשירי לולב ושופר דוחין שבת עולה ג"כ תירץ זה כהוגן דהא בוודאי יו"ט לא גזרו רק בספק יו"ט כדאי' שם דף מ"ג ע"א, ולישב קושיא זו ממילה נקדים עוד איזה קושיות א') תמיההת העולם משום שמא יטעו איזה יחידים להעבירו גזרו חכמים שלא יקחו כל ישראל שופר ולולב ב) קושית תוס' ורש"י למה לא גזרו שמא יוציאנו ג) קושית מהר"פ למה לא גזרו משום שמא יתקן כלי שיר לכן נלענ"ד כיון דהוצאה היא מלאכה גרועה מכל הלכות שבת לכן אנו צריכין למוד על הוצאה דבעל הבית ועל הוצאה דעני הכנסה והוצאה הכל ממש כן כדאי' בתוס' ריש מס' שבת דף ב' ע"א מכש"כ מעביר ד' אמות שהוא רק הלכתא גמירי כדאי בשבת דף צ"ו ע"ב א"כ וודאי מלאכה גרועה היא ואינו נחשב להמון עם למלאכה כאשר הנסיון מעיד באמת וכדי להחשיב ולהגדיל כמה גדול העבירה העברת ד' אמות ברה"ר אסרו חכמז"ל בשנה אחת לכל ישראל לתקוע בשופר וליטול לולב בשבת משום ש"י ויאמרו העולם אם ביטלו מכל ישראל שנה אחת מצות החמורות אלו שמא יטלו יחידים להעביר ד' אמות כמה גדול איסור העברת ד' אמות ולכן לא גזרו משום שמא יוציאנו שהוא מפורש בקרא יותר מכל מלאכת שבת כדאי' בירמי' לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ומיושב הקושיא למה לא גזרו על שמא יוציאנו וגם קושית מהר"מ פדוואה שמא יתקן כלי שיר וגם ממילה אינו קשה שהוא רק ליחיד ולא ילמדו מזה רק מה שנאסר לכל העולם להודיעם כמה גדול האיסור להעביר ד' אמות.