התעוררות תשובה חלק ב קלד

שאז הפת עיקר אבל אם מטפיל לדבר אחר כמו שלענין ברכה ראשונה אינו מברך עליו מפני שאיננו חשוב כי מטפיל אותו ה"ה לענין נטילת ידים לא גזרו על זה שאיננו חשוב לאכילה בעצמותו ועוד י"ל טעם שמלתא דלא שכיחא להטפל פת שהוא עיקר אכילת האדם לדבר אחר ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן והנה לענין לברך עליו בהמ"ז י"ל כיון שמה"ת אינו חייב רק אם אוכל כדי שביעה וכזית וכביצה רק מדרבנן בזה שמטפיל אותו לדבר אחר ואיננו עיקר אצלו ולא חשבוהו לא חייבוהו חכמים לברך בהמ"ז דדווקא אם עיקר אכילתו פת ואוכל כזית שהוא חשוב אכילה בכל התורה כולה וחשובה לו עתה אכילה זו גזרו בזה אטו אם יאכל כדי שביעה להשוות מדות בני אדם כי יש שהוא שבע במועט ויש שאינו שבע אפילו אם אוכל הרבה אבל אם הטפיל אותו למאכל אחר שמאכל אחר העיקר בזה לא שייך למגזר כמובן מאליו אבל לענ"ד שאם אכל פת כדי שביעה אפילו על ידי טיפול לדבר אחר חייב לברך בהמ"ז מה"ת כיון שאכל ושבע דכתיב ואכלת ושבעת וברכת ואיננו שייך לומר כיון שהטפיל לדבר אחר בטל לדבר אחר רק אם אכל רק שעורא דרבנן י"ל כסברא שכתבנו

סימן

ק"ו

(איזה גרגרים בסוגי' דשמא יעבירנו בר"ה רפ"ד)

רבותינו האחרונים ז"ל עוררו למה גזרו שמא יעבירנו הלא אם גם יעביר ד' אמות שילך אצל בקי ללמוד ג"כ פטור כי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור כדאי' במתני' סוכה דף מ"א ע"ב וכיון שמוציא השופר אל הבקי ללמוד א"כ בשעת הוצאה עדיין לא קיים המצוה ואח"כ מקיים המצוה א"כ פטור עיי"ש דף מ"ב ע"א ולענ"ד הקושיא מעיקרא ליתא לפ"מ דאי' שם סוכה דף מ"ג דהיכא דבקיאין בקביעא דירחא שהיום וודאי יו"ט, ומקיים המצוה בוודאי אז ניטל לולב גם ביום ראשון שחל בשבת רק במקום דלא ידעו בקביעא דירחא גזרו בו משום שמא יעבירנו כדמסיק שם הגמ' בדף מ"ד ע"א דבזמן הזה אחר חורבן בית המקדש כיון דלדידן שאין אנו בקיאין בקיבועא דירחא לא דחי לדידהו בא"י (דרקיעא בקביעא דירחא) נמי לא דחי א"כ חזינן דעיקר הגזירה היתה על אותן דלא בקיאי בקביעא דירחא אחר חורבן כי היכי דלא תהי' תורה כשתי תורות כדאי' הטעם ברש"י שם בד"ה לדידהו תקנו שגם אצל בקיאין לא יודחו מ"מ עיקר הגזירה לא הוה רק במקום דהוי יו"ט ספק א"כ לא קשה הקושיא מעיקרא מה בכך אם יוציא דפטור מצד טעה בדבר מצוה זה אינו דדלמא יו"ט לא הוי ולא קיים המצוה ושבת וודאי הוא וחייב חטאת אבל לפ"ז קשה כיון דבשאר ימות החג במקדש בשבת דגזרו שלא יטול לולב משום ש"י והטעם כיון דבגבולין אינו חייב בשאר ימות החג בלולב מן התורה כלל על כן גזרו בו כדאי' להדיא שם דף מ"ג ע"א ולמה גזרו בשאר ימות החג במקדש דהוי וודאי חו"מ בל"ס הלא אם גם יעבירנו הלולב הוה טעה בדבר מצוה ואח"כ כשיכניס למקדש יקיים המצוה ופטור דדוקא ביום ראשון הוה רק ספק ולא בשאר ימים וי"ל סברא דדוקא אם חיוב המצוה מוטל עליו מה"ת אז פטור מפני שהוא טרוד ובהול לקיים המצוה כדפירש"י סוכה דף מ"א ע"ב בד"ה שהוציאו ברשות וז"ל ברשות מצוה שהי' טרוד במצוה ומחשב ועוסק וממהר לעשותו ומתוך כך טעה ושכח שהוא שבת, וסבר ר' יוסי טעה בדבר מצוה ושגג בדבר כרת פטור מקרבן וכיון שבשאר ימות החג איננו מחוייב להביא לולבו למקדש ממילא איננו בהול וטרד באמת חייב אם טעה והביאו אבל זה אינו ובאמת דברי רש"י תמוהים שכתב מפני שהוא טרוד ובהול על המצוה וכן כתב רש"י שם דף מ"ב ע"ב ד"ה ל"ש וז"ל דהשתא טרוד במצוה ודוקא אם לא עשה עדיין המצוה פטור והוא תמוה דבשבת דף קל"ז להבריי' דמתני' ר' יודא מסיק הגמרא דר"י פוטר אם גם לא עשה מצוה פטור משום דטרוד במצוה פטור הגם שלא קיים המצוה רק שהי' חיוב מצוה עליו כדמסיק שם הגמרא ולהברייתא דר' הונא מתני' חייב פוטר ר' יהושוע מטעם דלמד מע"ז כדתנן שם שניהם לא למדוהו אלא מע"ז שהוקשו כל חטאות שבתורה לחטאת דע"ז התם דלאו מצוה הכא מצוה היינו דסבר ר"י דאיננו פטור אלא בעשה מצוה אבל אם עשה מצוה הגם שאיננו טרוד בה ואיך נקט רש"י השני לשונות ביחד שצריך להיות בהול וטרוד וגם צריך לקיים המצוה ורק אז פטור א"כ לפ"מ דנראה מהגמרא שם דמחייב ללישנא דמתני' רב הונא חייב דר"י פוטר במל את של ערב שבת בשבת משום דעשה מצוה ולמד מע"ז דהיכא דעשה מצוה פטור א"כ קשה