התעוררות תשובה חלק ב קל

לי בחלבא מכאן ואילך לושו לי בחלבא דקדקו הראשונים מזה דריב"ל מיירי עם מים שנלוש ג"כ עם מים דאם לא כן למה לי' למימר מכאן ואילך לושו לי בחלבא אם מיירי בלא מים והטעם הוה רק משום מצה עשירה ופי יעלה על דעת שבשאר ימים יהא מצה עשירה אסורה דבעי למימר להו דמותר ללוש בחלבא והקשו רבותינו האחרונים ז"ל על המקשן דקארי לה מאי קארי לה כיון שהוא דבר פשוט דלא צריך למימר דמותר בשאר ימים א"כ דבר פשוט כזה הי' המקשן יודע א"כ מאי הקשה, ונלענ"ד הנה הרמב"ם פ"ו מהל' חו"מ ומצות חכמים היא לאכול מצה משומרת משעת קצירה כל הפסח ובהה"מ שם כתב שההכרח לומר בדברי הרמב"ם ממה שכתב פ'... הל' שמי שאין לו אלא כזית מצה משומרת אוכלו בסוף סעודתו וכן הוא בהלכות דמותר לאכול מצה אחרת בסעודתו ג"כ וצ"ל דסבר הרמב"ם דבדיעבד אינו מעכב מצה דמנטרא אלא בלילה ראשונה אבל בשאר אכילתו בשעת הדחק אם אין לו מצה דמנטרא מותר לאכול גם מצה שאינה משומרת יעויי"ש מתק לשונו, ולכאורה צריך הדבר באור אם הקרא ושמרתם את המצות קאי על מצה הנאכלת כל שבעה א"כ מנ"ל לחלק בין לילה הראשונה לשאר ימים ואם קאי ושמרתם את המצות על מצה המחוייבת לאכול בלילה הראשונה מדכ' בערב תאכלו מצות א"כ מהיכי תיתי לומר שמצוה לאכול מצה שמורה כל שבעה וצריך כומר שמצות חכמים הוא לעשות הרחקה וסייג אטו בלילה הראשונה שלא יטעה וידמה שגם בלילה הראשונה יוצא במצה דלא מנטרא לפ"ז הלא מצה עשירה ג"כ אינו יוצא בלילה ראשונה א"כ הי' לחכמז"ל לעשות הרחקה שלא לאכול מצה עשירה כל שבעה דמה חילוק יש בין מצות לחם עוני ובין מצות ושמרתם את המצות לכה"פ לאסור מצה עשירה כל ז' אטו ליל א', ולכן אמר ריב"ל לבני' מכאן ואילך לושו לי בחלבא שלא יטעה לומר כשם שמצוה היא לאכול כל פסח מצה שמורה משום הרחקת לילה הראשונה כן במצה עשירה ולפ"ז מיושב היטב מה שמביא הכל בו שנהגו שלא לאכול מצה עשירה ב' ימים ראשונים של פסח כדי שלא יטעה לאכול למצת מצוה מצה עשירה ותמה עליו הב"י מאין לנו לגזור גזירות מדעתינו אבל הם סברו שחכמינו גזרו על זה מדאמר ריב"ל יומא קמא לא תלושו לי בחלבא ולא קאמר מצות מצוה לא תלושו לי בחלבא או לילה קמא מוכח מלשון ריב"ל שכל יומא קמא אסור כפשטות הלשון ולא כמו שנדחק הרא"ש לומר יומא קמא סעודה קמא

אבל באמת טעמא בעי למה עשו חכמז"ל הרחקה למצות ושמרתם את המצות לאכול שמורה כל שבעה ולא עשו הרחקה למצות לחם עוני שלא לאכול מצה עשירה כל שבעה, וצ"ל אלו עשו הרחקה למצה עשירה כל שבעה לאכול דוקא לחם עוני הנליש במים בלבד א"כ אתי לאמנועי משמחת יו"ט והרבה שבותים התירו חכמז"ל באוכל נפש משום שמחת יו"ט מכש"כ שלא יבואו לתקן לכתחלה מה שמבטל שמחת יו"ט משא"כ לאכול מצה שמורה כל שבעה בזה אינו מבוטל משמחת יו"ט אלא שצריך להוסיף שמירה על המצה משעת הקצירה ובאמת אם אין לו מצה שמורה כל שבעה מותר לאכול שאר מצות. אך לכאורה י"ל הא תינח אם נלוש בשאר משקין גם דין מצה עשירה יש לו ורק דווקא במים לבד הוה מצה עני' שפיר. אבל אם מצה עשירה לא נקראת אלא ביין שמן ודבש ושאר משקין מותר ויוצא בו א"כ יוכל לאכול כל ימי פסח מצה הנלוש בשאר משקין רק לא ביין שמן ודבש א"כ הי' להם לחכמים לתקן שלא ללוש כל פסח ביין שמן ודבש, והנה המקשן סבר שר' עקיבא אומר לחם עוני פרט שנלושה בישו"ד דווקא ישו"ד אינו יוצא אבל שאר מקשין יוצא בו, א"כ שפיר הקשה מר' עקיבא שאמר לשתי להם בשמן יין ודבש ובזה אין חלוק בין יומא קמא לשאר ימים. אבל התרצן השיב לו שגם בזה יש חלוק דסבר ישו"ד לאו דווקא אלא ה"ה כל משקין ונקט רק במה דאורחא דמלתא ללוש היינו יין שו"ד ובזה י"ל מה מביא הגמ' ראיי' מריב"ל לר"ע אדרבה מצינו שמביאין ראייה מדברי תנא לאמור אבל לא בהיפך להביא ראייה מדברי אמורא לדברי תנא, אלא דרצה לאשמעינן לאו דווקא ישו"ד אלא ה"ה שאר משקין דקאמר בחלבא ולא ישו"ד אלא ה"ה שאר משקין

לפ"מ דבארנו דמצות חכמים היא לאכול כל שבעה מצה שמורה הוא משום הרחקה דלילה ראשונה א"כ מוכח דהרמב"ם סבר ושמרתם את המצות דאורייתא היא דבעי שמירה לשם מצוה ולא רק אסמכתא ורק מדרבנן היא דאל"כ לא עשו הרחקה