התעוררות תשובה חלק ב קכז

באיסורה, ולדעתי מיני ומיני' תסתיים הלכתא דמיירי בשניהם יחד חלב שבקל מתפשט בחוץ וגם נתבשל עם חתיכות אחרות שהבשול בכחו הגדול מוציא הבלוע לכן אותו חתיכה שנבלעת מחלב "ונתבשל" עם חתיכות אחרות מותרת לגמרי ודייק מלשון המחבר חתיכה שבלעה "חלב" "ונתבשלה" עם אחרות אז מותר אותו החתיכה, ועוד יש לחלק בסי' ק"ו מיירי כנראה להדיא מלשון המחבר שעם אותו החתיכה שנבלע בה האיסור יש ששים כנגד האיסור הבלוע א"כ ע"כ צריך לתשתייר באותו חתיכה מן האסור דאם לא כן הלא אין בשאר חתיכות ששים נגד בליעת האסור דהיינו שאר החתיכות לבדן אין בהם ששים לבטל בליעת האיסור בחתיכה ראשונה, רק בצירוף אותה החתיכות שנבלעת בו האיסור עם שאר החתיכות יש בו ששים. וכיון שנשתייר מעט בה נשאר איסורה עליה כמקדמת דנא משא"כ בסי' צ"ב דנקט המחבר סתם יש לומר הכוונה שיש ששים בשאר חתיכות לבד נגד בליעת האסור וק"ל

סימן צ"ח

נשאלתי מאשה כשירה וחסודה אם מותרת לצאת ברשות הרבים בשבת בטלית קטן שתחת בגדיה

תשובה הנה בחול מותרת ללבוש טלית קטן עם ציצית ועושת מצוה כמבואר ברמ"א או"ח סי' י"ז שנשים יכולות לעטף בציצית ולברך עליהם וכיון שלובשת לשם מצוה נעשו נוי לבגד ומותרת לצאת בהם בשבת כן נלענ"ד ויש ראיי' לדבר שהיוצא בטלית מצוייצת שאולה קודם ל' יום שהוא מותר לצאת בו בשבת לא מצינו בשום פוסק שאוסר דבר זה, ועוד ראיי' שמותר לצאת בליל שבת בטלית מצוייצת הגם שבלילה לאו זמן ציצית הוא כיון דמקיים בהם וצוה ביום נעשין נוי לבגד ומותר לצאת בהם גם בלילה כדאי' במג"א סי' י"ג סק"א. אבל יש לחלק כיון דמקיים ביום המצוה ונעשית ע"י מצוה נוי לבגד שוב לא פסקו הציצית מלהיות נוי, וכן טלית שאולה מצוייצת כיון דהבעלים מקיים בו מצות ציצית ונעשים נוי לבגד שוב גם אחר מותר לצאת בהם. משא"כ באשה שאינה מקיימת בשום פעם מצוה גמורה אפילו מדרבנן, מ"מ י"ל כאשר כתבנו, והנה מי שעשה לו בגד חדש ולא לבשה עדיין ותחילת לבישתו בליל שבת שעדיין לא קיים בהם המצוה יש לומר שאסור לצאת בו בלילה להשיטות שהכסות המיוחד ליום פטור בלילה בכל זאת י"ל כיון שעשאם לקיים מצות ציצית ממילא הוי נוי מכש"כ לשיטת הרא"ש דכסות המיוחד ליום חייב בלילה בציצית פשיטא שמותר לצאת בהם וי"ל כיון שהוא ספק כמאן ההלכה שהרי המחבר בסי' י"ח מביא שיטת הרמב"ם והרא"ש ולא הכריע כאחד מהם, וגם הרמ"א שם כתב דהוי ספק ברכה ואין לברך עליו אלא כשלבשה ביום והוא מיוחד ליום וא"כ אם מיוחד ליום ולובש פעם ראשון תחלה בלילה צריך לעשות בהם ציצית משום ספק דאורייתא, ויש לומר כיון שעושה הציצית כדי לצאת בו אליבא כל הפוסקים ומחוייב כן משום ספק דאורייתא ממילא נעשים נוי לבגד

ולפי מה שכתבנו למעלה סברא שגם אשה מותרת לצאת בשבת בהם מתיישב לי קושיא חמורה הרמב"ם בהל' ממרים פסק שלא מצינו זקן ממרא שחייב בהמראת ב"ד בשום מצות עשה רק בתפילין, וקשה הלא כתב שם שכל דבר שיוכל להתגלגל מזה אפילו על צד רחוק חיוב כרת אפילו אם הדבר בעצמו שהוא חולק עליהם אין בו כרת אפי' אם רק איסור דרבנן חייב א"כ מצינו עוד מצות עשה שחייב זקן ממרא עליה כגון שחולקים אם ציצית אלו כשרים או לא אם הם כשירים מקיים בהם המצוה ונעשים נוי לבגד והיוצא בהם בשבת פטור אבל אם הם פסולים ולא נעשו בהם המצוה ממילא אינם נוי לבגד ויוצא עמה בשבת חייב (וכמבואר בשו"ע סי' י"ג ס"א) בשלמא אם הב"ד אומרים על הציצית כשירים והזקן ממרא אומר פסולים י"ל דהיוצא בהם בשבת אעפ"כ פטור כיון דהלכה כב"ד הגדול ממילא מקיים בהם המצוה ונעשים ע"כ נוי לבגד אבל אם הב"ד אומרים פסולים והזקן ממרא אומר כשירים א"כ לדידי' מותר לצאת בהם ולדברי הב"ד היוצא בהם חייב א"כ קשה קושיא זו אבל לפ"מ שכתבנו ניחא כיון שהזקן ממרא או העושה כהוראתו וסומך עליו ויוצא בהם הוא סבר דכשירים ולובשם ויוצא בהם לשם מצוה ממילא נעשים לו נוי לבגד הגם שרוב העולם אינם מקיימים באלו הציצית המצוה כיון שההלכה כב"ד הגדול ולא נעשים לו נוי אלא אמרינן שגם הזקן ממרא חייב דגם אצלו לא נחשב לנוי מ"מ בטלי' דעתי' אצל כל אדם כדאי' בגמ' שבת דף צ"ב שאם רוב העולם אינם דרכם להוציא בכך אע"פ שאנשי מקום אחד כמו אנשי הוצל דרכם להוציא בכך מ"מ פטור כיון דבטלה