התעוררות תשובה חלק ב קכו

ונראה להביא ראיי' משבת דף קכ"ט ע"ב דמקשי התם במעלי שבתא נמי קיימי בזוגי, ומתרץ כיון דדשו בי' רבים שומר פתאים ה' וז"ל רש"י ז"ל כיון דדשו בי' רבים הורגלו בו מפני דחקם שיהי' קרובים לסעודת שבת ואמרינן כבוד שבת בדגים גדולים ואמרינן דג שני לדם, יעויי"ש נראה בעליל מרש"י שאין כוונת הגמ' שומר פתאים שהמה פתאים ואין יודעים ליזהר מזה אלא אם גם ידעו שיש חשש סכנה ויכולים ליזהר ממנו מ"מ כיון שהורגלו בזה מפני דחקם אע"פ שיודעין שיש בו חשש סכנה קרינן עליהם שומר פתאים ה', וי"ל דהוכיח רש"י כן מלשון הגמ' דלא מתרץ סתם שומר פתאים ה' אלא קאמר כיון דדשו בי' רבים מה ענין רבים לזה ועוד לשון דדשו, הו"ל כיון דרבים אינם יודעים מזה שומר פתאים ה' ומשמע שם מן הגמ' כיון דדשו בי' רבים אפילו יודעים בדבר שומר פתאים ה' ולפ"ז כיון דדשו בי' רבים בזה ביודעים ובלא יודעים קרינן שומר פתאים כדמשמע מגמ' שם ואפילו לכתחלה מותר גם למי שיודע משום דדשו בי' רבים כבר ושומר פתאים ה' והוה גם הוא בכלל השמירה אבל באמת לא סמכינן בסכנה אפירוקא כדאחז"ל במס' ע"ז וכי פירוקא לסכנתא, א"כ יש ליזהר והנה אם הולך לדבר מצוה לפי פשוטו הי' שרי כי שומר מצוה לא ידע דבר רע רק בשכיח הזיקא לא סמכינן על זה אבל זה דווקא שצריך לעשות מצוה זו עתה שלא יכול לדחות אותו ועוד אולי מיקרי דבר זה שכיח הזיקא קצת והנה במדרש אי' על יעקב ששלח את יוסף לראות את אחיו בשכם, שהוא הלך לקיים מצות אביו והי' שומר מצוה והאיך הי' יכול להיזק ומתרץ שכל הדרכים בחזקת סכנה משמע דשכיח הזיקא וי"ל קצת כיון ששייך לומר עתה שאנו רואים רובא דבני אדם אינם נזהרים בזה, א"כ על כרחך משום שומר פתאים ה' רק שלכתחלה יש ליזהר, ובשו"ע ג"כ לא נקט רק יש ליזהר לשון זהירות נראה דאיננו בגדר שכיח הזיקא ויכול לילך לדבר מצוה מכש"כ שאביו משלחו שרוצה הדבר עתה צריך לעשות המצוה מיד ולא לדחותו א"כ נקרא שומר מצוה לא ידע דבר רע

תמיה לי מאוד במדרש איכה ובמדרש תהלים אי' להדיא שקטב ומרירי שולט מי"ז בתמוז עד ט' באב. ובגמ' פסחים דף קי"א ע"ב אי' וז"ל מחד בתמוז עד שיתסר בי' וודאי שכיחי מכאן ואילך ספק שכיחא ספק לא שכיחא א"כ האיך יש פלוגתא במציאות הענין שהמדרש נקט אותו לוודאי והגמ' לספק, ועוד לגמ' דידן היו צריכין ליזהר בזה יותר מחד בתמוז עד שיתסר בתמוז, וע"ז י"ל כיון דהוה קודם בין המצרים אין לחוש כ"כ כי אז אין הזמן גורם הסכנה כמו בין המצרים אבל קושיא ראשונה עדיין קשה

סימן צ"ז

ליישב קושית הש"ך על סתירת המחבר סי' צ"ב ס"ד ס"ק י"א, ביו"ד דחתיכה שנבלע בה כזית חלב ולא הי' בו ששים ונאסרה כשנתערבת אותה חתיכה בהיתר שיש בו ששים כנגד אסור הבלוע בחתיכה גם אותה החתיכה שנאסרה מותרת ולקמן בסי' ק"ו ס"א פסק המחבר שאותו חתיכה נשארת באיסורה לעולם ונלענ"ד להצדיק הצדיק רבינו המחבר זצ"ל דבסי' ק"ו מיירי שנפלה חתיכת איסור בקדירה של היתר של כלי ראשון ולא נתבשלה בו רק סלקו אותו מ"מ בליעת החתיכה אוסרת כל הקדירה אם אין בה ששים וכאן דלא ידעינן כמה פליט צריך ס' כנגד כל החתיכה כהלכה רווחת' בכל היו"ד אבל אם יש ששים כנגד כל החתיכת בשר מותרות וחתיכה זו נשארת באיסורה דלא פלטה כל איסור שבה כדאי' במקור ההלכה ברשב"א אבל בסי' צ"ב מיירי שנפלה חתיכה "הבלוע'" (ולא נתבשלה בהם) מאסור לקדירה אחרת "ונתבשלה בה" וע"י הבשול היטב פשטה כל בליעת אסור שבה ודייק בלישני' בסי' צ"ב כתב וז"ל ואח"כ אם "בישלה" עם אחרות עכ"ל ובסי' ק"ו ז"ל חתיכה שבלעה איסור ואין בה ששים לבטלו "שנפלה לקדירה" אינה אוסרת אלא לפי חשבון האסור שבה שאם יש במה שבקדירה מצורף עם החתיכה עצמה ששים כנגד איסור הבלוע בה מותר מה שבקדירה אבל החתיכה עצמה אסורה לפי שאסור שבה אינו נפלט לגמרי עכ"ל ובני הבחור אברהם נ"י אמר לחלק דבסי' צ"ב מיירי בחלב שנבלע בחתיכה וידוע דהלב מפעפע ביותר כאשר כתב הה"מ ז"ל דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכה גם בלא רוטב, משא"כ בשאר איסורים לפ"ז י"ל כיון שהוא שמן ומפעפע בקל יצא כל החלב מחתיכה הנבלעת בו משא"כ בסי' ק"ו כתב המחבר "איסור" הנבלע בו קאי סתם על כל איסורין והמה אינם מפעפעים ואינם יוצאים לגמרי מחתיכה שנבלעו בו לכן חתיכה זה נשארת