התעוררות תשובה חלק ב קכה

לצאת בהם. אבל באמת יש לאסור משום מראית עין כיון שכל הנשים אסורים לצאת בתכשיטין, ואם היא תצא יש בהם משום מראית עין לאותן שאינם מבינים שיחשדו אותה שעוברת על איסור הוצאה בשבת אמנם נראה לענ"ד לדברי המחבר באו"ח סי' ש"ז שמביא שיש מרבותי סבורין שבזמן הזה שאין לנו רה"ר דאורייתא אלא כרמלית והוי גזירה לגזירה ומותרת לצאת בהם ומביא שם שיש אוסרים גם בזה אפי' בחצר שאינה מעורבת ומסיק המחבר שאין למחות שמוטב שיהא שוגגין ואל יהיו מזידין ואם היא אשה יראת ה' ורוצה לצאת ידי שמים ולחוש להאוסרין מ"מ באותן תכשיטים הקבועים בהם אבנים המטעים שכתבנו למעלה שעפ"י עיקר הלכה הי' נראה להתיר רק האיסור משום מראית עין שיחשדו אותה שהמה אבנים אמתיות וחושבין שמותר עפ"י הדין כדמסיק המחבר משום מוטב שיהי' שוגגין א"כ לא שייך בזה משום מראית עין שעושה איסור כי במיניהם הכל היתר הוא ושרי

סימן צ"ו

שאלה הא דאי' באו"ח סי' תקנ"א וז"ל צריך ליזהר בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות עכ"ל אם זה דווקא אמר ליוצא בדרך או גם בעיר ב) אם מותר לשלוח לאחד לצורך איזה דבר אם ילך יחיד ג) אם גם בדבר מצוה לא ילך יחידי

תשובה תנן במס' אבות ההולך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה וגו' אי' בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה א"כ י"ל שדווקא בדרך יש לחוש מפני מזיקין ואורב אבל בעיר אין לחוש כלל לזה דבמקום דשכוחי רבים אין רשות למזיקין לילך שם כמבואר בפ' כל הבשר דא"ר יוסף האי שידא היכא דאיכא מעבר לרבים לית להו רשות לעבור שם, לפ"ז מה שיש ליזהר בין המצרים משום סכנת קטב ומרירי הכוונה אפי' בעיר שלא לילך בעיר יחידי דאל"כ מה צריך ליזהר בין המצרים יותר מכל השנה דצריך ליזהר בדרך, וכנראה מהמדרש איכה רבתי על פסוק כל רודפי' השיגוה בין המצרים ובמד' תהלים סי' צ"א שלא מצינו שם שום חילוק בין עיר לדרך

והנה קשה הלא בברכות דף... אי' שלאיש אחד נראה ומזיק לב' אנשים נראה ואינו מזיק לג' אינו נראה כלל מהא דאי' בפסחים דף קי"א ע"ב אביי הוה שקיל ואזיל ואזל ר' פפא מימיני' ור' הונא ברי' דר' יהשוע משמאלי' חזיא לההיא קטב ומררי דאתי לאפי' לשמאלי' ואהדרי' לר' פפא לשמלי' ור"ה בר"י לימינו א"ל ר' פפא אנא מ"ש דלא חשש לי' את שעתא קיימא לך עכ"ל א"כ הי' שלשה יחד והיאך אחזי לקטב ומרירי והיאך חשש אביי ממנו שלא יזיק ע"כ צ"ל דקטב ומרירי שאני שסכנה יותר ומזיק אפי' בשלשה א"כ יש ג"כ ראיי' מזה אם גם בכל השנה אין לחוש מפני מזיקין בעיר מ"מ קטב ומרירי שאני, וכן הוא לשון המחבר שנקט סתם שלא ילך יחידי ולא מחלק בין עיר לדרך, אבל עדיין קשה כיון דחזינן דמתחזי ומזיק גם בג' כדמוכח בגמ' א"כ מה הועילו בזה שכתבו שלא ילך יחידי אבל בשנים מותר וע"כ צריך לחלק או שאביי הלך בדרך והוה סכנה ביותר או שבשנים ובשלשה רובא דרובא אינו נראה ואינו מזיק בב' ובג' רק יכול להיות לעתים רחוקים ועל זה אין צריך לחוש כ"כ וראיי' לדבר היאך הלך אביי עמהם לכתחילה לא יראה אותו ולא ידע להשמר ויזיקנו והראיי' דבאמת ר"ה בר"י לא ראה אותו ואולי גם הוא לא יראנו ואעפ"כ ירא אביי ממנו פן יזיקנו מוכח דמזיק אפי' בלא ראות אותו הניזק ודלמא גם אביי לא יראנו והיאך הלך לכתחלה אתם אלא צ"ל דחשש רחוק הוא מאוד שיראה בב' ובג' ועי"ז אינו צריך לחוש לכתחלה (הגם שממדרש תהלים בסי' צ"א אי' שם וז"ל וכל מי שרואה אותו נופל על פני וכן הוא נראה ממדרש איכה רבתי בסוף הדבור על פסוק ומרוב העבודה משמע דווקא במי שרואה אותו אבל בלא ראותו לא מ"מ אינו מוכרח די"ל דגם אם אינו רואה אותו יוכל להנזק אבל לא ימות

) ולפ"ז אסור לשלוח לחבירו בעד איזה דבר יחידי דעובר בזה משום לפני עור לא תתן מכשול דלא יהא פחות ממה שאסור להשים אבן לפני' אשר יוכל להכשל בו מכש"כ להכשילו בדבר סכנה סכנת נפשות הגם שחבירו בעצמו אינו מקפיד לילך יחידי בעת ההיא מ"מ פשיטא שאסור לאחר להכשילו דגם הוא בדידי' אינו רשאי ליכנס מכש"כ אחר שהכשילו אבל י"ל כי רובא דרובא עלמא אינם מקפידים ואינם יודעים מדבר זה להקפיד: ועליהם נאמר שומר פתאים ה' ויוכל לשלחו, אבל יש לפקפק ע"ז כיון שמשלחו יודע שצריכין להזהר בזה איננו בכלל שומר פתאים כן יש לחלק.