התעוררות תשובה חלק ב קכד

מזבח והקריב עלי' קרבן ולחד פירוש ברש"י שם דקאי על יום שלאחר החג, ונ"ל במדינתינו שנוהגין שחופה היא אחר חצות היום וחתן מתענה רק עד אחר החופה ואח"כ אוכל צריך להתענות בכל הימים שאסורים להתענות מדברי סופרים כי ימים האסורים מד"ס מותר להתענות בהם תענית שעות, ואם תענית חתנים חמירא להן שאפילו בימי ניסן מתענין תענית חתנים מכש"כ שצריך להתענות תענית שעות בימים האסורים מד"ס, ור"ח יש קצת צד להקיל להרמב"ם דסבר שאסור מה"ת להתענות בו וחולק ר' המחבר כבוד לשיטתו בה' תענית ובריש ה' ר"ח כנ"ל

ועל שאלה ב' נ"ל להשיב דבמגילה דף ט"ז ע"א אי' ויעבור מרדכי שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, ולפי הנראה מהמגילת אסתר צמו גם בליל פסח כדכתיב שלושת ימים לילה ויום וקשה היאך בטלו מצות עשה של אכילת מצה, ובאמת במדרש אי' כששלח מרדכי לאסתר שלא רצה לגזור תענית משום זה וצע"ג דבמדרש אי' ששלח מרדכי לאסתר איך אוכל לבטל ימים טובים אלו הכתובים במגילת תענית שלא להתענות בהם ותמיה' הלא ביו"ט ראשון של פסח אסור מן התורה להתענות א"כ למה לא אמר שאיך אוכל לבטל מצות ומרור ולהענות בי"ט שהיא אסור מן התורה ודוחק לומר שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה אבל עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה שלא לבטלו אפי' בשב ואל תעשה א"כ מאי מקשה הגמרא תענית דף י"ז למה לי' למימר במגילת תענית לריש ירחא דניסן עד סוף מועדים דלא למספיד בהון הא בלאו הכי במועד אסור הלא יש נ"מ בזה מצד מועד שהוא מדאורייתא יש כח ביד חכמים למגזר תענית בשב ואל תעשה אבל מצד תענית לא יכלו למיגזר בשוא"ת אבל באמת מתרץ שם הג' תירוץ מרווח ביותר עיי"ש תענית דף י"ז ע"ב, ושכחה לו זקני של ישראל אם דין ישראל אין תורה, וצ"ל שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, וי"ל דמי ששכח בתענית ואם פחות מכותבת הגסה יצא ידי תעניתו דלא יהא חמור מיו"כ גופי' דכתיב בו אשר לא תעונה ופחות מכתובתה הגסה מיקרי מעונה אך ביו"כ אסור דחצי שיעור אסור מן התורה אבל מעונה מיקרי לפ"ז י"ל שאכלו באמת כזית מצה בליל פסח וה"ה אחר כדי אכילת פרס כזית מרור ואעפי"כ מיקרי תענית ובמקום מצוה וודאי לא גזרו ואולי גם ביו"ט עצמו אכלו כזית שיוצאים בזה, ואעפי"כ מיקרי תענית, אך לפי"ז בתענית חלום בשבת הי' יכול לאכול כזית פת שחייב בו לרוב הפוסקים מה"ת ואעפי"כ מיקרי תענית כיון שהוא מעונה וצריך למיתב תענית לתעניתו כיון שביטל עונג שבת שהי' מעונה, ולפי"ז מי שישן בשבת שינה בצהרים וחלם חלום שאי' ברמ"א סי' רפ"ח יתעלה עד חצות הלילה ונחשב לו לתענית יכול לאכול כזית פת ואם חל מוצאי שבת בליל פסח יכול לאכול כזית מצה ומרור אבל ארבע כוסות ששיעורו מלא לוגמי' וביו"כ שעור שתיי' מלא לוגמי' לכן בשתיית ארבע כוסות בטל תעניתו לכן נ"ל אם שכח בתענית ובירך יאכל מעט כדי שלא תהא ברכתו לבטלה ולא יעבור על לא תעשה בברכה לבטלה וודאי באוכל אפי' פחות מכזית שפיר [יעויין בגמ' תענית דף. ובשו"ע ה' תענית להפוסקים דטעימה אינה שרי אלא בפולט וטעימה כזו וודאי אינה צריכה ברכה יעויי"ש

] סימן צ"ה

שאלה אם מותר לאשה לצאת בשבת לרשות הרבים בתכשיט נזמי אוזן ובטבעות הקבועים בו אבנים טובות הנראים כאבנים טובים אמתיות ובאמת המה מזכוכית ובמראית העין נראים למרחוק כאלו המה ממיני אבנים טובות אמתיות

תשובה הטעם שאסרו חז"ל שתצא אשה בתכשיטין הוא דלמא שלפא ומחויא ואתי לאתויי' ד"א ברה"ר אבל באותן תכשיטין הקבועים בהם האבנים שאינם אמתיות אם תראם לחברותי' תתגלה שקרותם ותתבייש ממילא לא שלפא ומחויא ושרי אבל יש לחוש לאידך גיסא שתתירא דלמא יכירו חברותי' בתכשיטי' שאינם אמתיות ומקדמת ושלפא ממנה שלא תראה אותם ואתי לאתוי' ד"א ברה"ר וקצת ראי' לזה שאסור לילך במנעל אחד לבוש והרגל השני יחף אם אין בו מכה המוכיח ע"ז דילמא מחכי עלי' ותתבייש ותשלוף אותה ותעבור ד"א ברה"ר ויש לחלק בזה, אבל י"ל הלא היא יודעת שיש אנשים ונשים המבינים זה ואעפי"כ היא מלבשת והולכת בין בני אדם אפי' בקבוצת בני אדם כגון על חתונות וכדומה א"כ מראית בזה שאינה מקפדת אם יבינו איזה בנ"א שהם אינם אמתיות אין לחוש דילמא שלפא ומותר