התעוררות תשובה חלק ב קכב

לפי סוף לשונו הגם שמתחלת דברי' שכתב "לבד" אינו משמע כן, לפ"ז קשה לי קושיא חמורה למה למתני' לפלוגי בין עשאן למכור בשוק בין עשאן לעצמו, לפלוג וליתני בדידי' אם עשאן לעצמו לשם זבח לחוד לא יצא אם עשאן גם לשל מצה של פסח יצא (דהא לפי הגמ' מתני' מיירי בנוב וגבעון דנאכלת התודה בכל מקום והוה בכל מושבותיכם) לרבי יוסף ניחא דגם אם אפאה לשם מצה של פסח לא יצא משום שאין נאכלת לכל שבעה אבל לרבה קשה ואולי י"ל לפ"מ דכתב רש"י ז"ל שרבי יוסף מודה לדרשא דרבה הוא הדין דרבה מודה לדרשא דר' יוסף ושני הברייתות באחת תניא כוותי' דרבה, ואחת כוותי' דר' יוסף שניהם מודים זה לזה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי' והנה בפסח שני אם אפה יום י"ד מצות לשם זבח להקריב תודה בי"ד בשני ורוצה ג"כ לעשות פסח שני ונמלך ולא שחט עליהם תודה אם עשאה רק לשם זבח אינו יוצא בה לפ"מ דכתבנו לעיל, די"ל דין מצה בפסח שני שווה בכל הלכותיה לפסח ראשון אבל אם עשאן לשם תודה ולשם מצה של פסח ונמלך ולא שחט עליהם התודה יוצא בה לרבה וה"ה לרבי יוסף, ובפ"ש לא שייך מצה הנאכלת לכל שבעה ובגוף הקושיא שכתבנו לעיל י"ל דלכן לא מפליג בדידי' דעשאן לעצמן בין עשאן רק לשם זבח או גם לשל פסח דלצאת במצה זו שני המצוות אכילת מצה של זבח, ואכילת מצה של פסח אסור משום אין עושין מצות חבילות חבילות דילפינן לה מן הפסוק כדמוכח בסוטה דף ח' ע"א אם גם בדיעבד אפשר שיוצא בנוב וגבעון מ"מ לא שכיח שיעשה תחלה לעבור על איסור דאורייתא (כי לא שכיח אין לו בזה) לכן לא נחית מתניתין לחלק בזה ולאחר נוב וגבעון אם באמת שחט עליהם הזבח לא יצא דלא נאכל בכל מושבות ואם נמלך ולא שחט עליהם הזבח אם אפאה גם לשם פסח שני יצא דלא שייך טעמי' דר' יוסף בפסח שני

קצת קשה לי לפ"מ דאי' בהתעוררות תשובה סי' . . . דף ע"ג בד"ה והנה, דלהלל וגם רבנן מודים דלכתחלה יעשה כהלל להיות כורך פסח מצה ומרור ביחד הלא מרור ממרר טעם המצה גם כזית דפסחא והוה אכילה שלא כדרך הנאתן ומסיק התם דכך אמרה התורה וצותה לאכול על אופן זה א"כ האיך יוצאין הכהנים במצה של תרומה הא אכילת תרומה הוה מצות עשה ומיקרי עבודה כדאי' בפסחים פ' תמיד נשחט דף... א"כ ניחא במצות מצוה יוצא שכך נאמרה מצותה אבל אכילת תרומה אינו יוצא דהוה שלא כדרך הנאתן, וי"ל דמיירי באוכל המצה לבד בלא פסח או בזמן דליכא קרבן פסח ומצד מצות חבילות ליכא בזמן דאין לו מצה אחרת

סימן צ"ג

שאלה מי שלא ספר בלילה וספר ביום רק הימים לבד ולא שבועות אם מותר לספור מכאן ואילך בברכה

תשובה מבואר בשו"ע סי' תפ"ט ס"ח במי שמסופק אם ספר או לא יוכל לספור שאר הימים בברכה ומבואר טעמו בתה"ד דמצד ספק ספיקא יכול לברך שמא כל יום מצוה בפני עצמה ויכול לברך, ואם כל המ"ט ימים מצוה אחת הם אולי ספר והוה ספק ספיקא להקל לברך (ובאמת יש מרבותינו האחרונים ז"ל שמחמירין משום חומרא דלא תשא שלא לברך אפילו על ספק ספיקא ועיין בבינת אדם, וי"ל משום דנראה עיקר להלכה דכל לילה מצוה בפנ"ע סמכינן על ס"ס זו להקל ולברך) והנה אם בלילה לא ספר רק הימים ה"ה דיוכל לברך בשאר הלילות מצד ס"ס דלמה כל לילה מצוה בפ"ע ואם לא דלמא הלכה כהפוסקים דספירה בזמן הזה דרבנן ויוצאין בספירת ימים לבד כדאי' להדיא בגמ' מנחות דף ס"ו ע"ב אמימר ממני יומי לבד דקסברי ספירה בזמן הזה מדרבנן אבל אם מני ביום רק הימים לבד אז יש ספק ספיקא להחמיר ג"כ דלמא ספירה בזמן הזה דאורייתא ואינו יוצא במים לבד ואם תימצי לומר שהוא מדרבנן והוא יוצא בימים דלמא הלכה כפוסקים שאינו יוצא בספירה דיממא, ודלמא הלכה דספירת בכל לילות מצוה אחת הן ממילא אינו יכול לברך עוד, וי"ל לאידך גיסא ס"ס דלמא הלכה כל לילה בפני עצמו מצוה הוא ואם לא דלמא הלכתא דיוצא בספירה דיממא, ודלמא הלכה דספירה בזמן הזה דרבנן ויוצא בספירת ימים לבד, אבל נ"ל דבר חדש דבאמת מה"ת מצוה לממני יומא כדכ' תספרו חמשים יום ומצוה למימני שבועות כדכ' שבעה שבועות תספר לך ודומה מצוה זו למצות ציצית שצריך לעשות ציצית על בגדיו חוטים לבינים ומצוה שיהא אחד מהם פתיל תכלת ושניהם הלבן והתכלת מצוה מה"ת