התעוררות תשובה חלק ב קכא

נכלל בכלל מצוות שבגופו וממילא כיון שסמך קרא על זמן אכילה שבפסח ראשון הוה ממש כפסח ראשון שאינו נאכל כר' אלעזר בן עזרי אלא עד חצות, ובזה מיושב מה שהקשה רש"י ז"ל שם בפסחים למה לא חשיב לא ישאירו ממנו עד בוקר בכל מצוות שבגופו, וקשה על רש"י כיון שהוא תלוי' בזמן והזמן י"ל שהוא מצוה שעל גופו וא"כ מה הקשה רש"י ולפ"מ דכתבנו מוכח ממתני' ומקרא שזמן אכילתה הוא בכלל מצוות שבגופו שמכח זה אנו למידין זמן אכילת פסח שני בלילה ושפיר הקשה רש"י ז"ל, והנה הא דבעינן מצה משומרת לאכול בליל פסח הוא דאורייתא ממש כדמוכח להדיא בפסחים דף ל"ח ע"ב וילפינן מפסוק ושמרתם את המצות, והרשב"א סובר דבעינן משומרת לשם מצות אכילת מצה ליל פסח ושאר פוסקים משמע דדי אם תהי' משומרת לשם מצה לאכול בפסח לאפוקי בציקות של נכרי אכן נקטינן כשיטת הרשב"א יעויין בשו"ע או"ח סי' ת"ס הפסק הלכה והנה ר' יוסף שם גמר מדכתיב שבעת ימים תאכל מצות מצה הנאכלת כל שבעה לאפוקי לחמי תודה שאין נאכלת אלא ליום ולילה ולימוד זה שייך דווקא בפסח ראשון שאסור באכילת חמץ כל שבעה אבל בפסח שני אין שום סברא ללימוד זה, אבל ר' יוסף ג"כ מודה לדרשת רבה כדאי' שם ברש"י ושמרתם את המצוות ודווקא משומרת לשם מצה אבל אם משומרת רק ללחמי תודה לבד אין יוצאין בה, הנה ושמרתם את המצות כתיב רק בפסח ראשון ולא בפסח שני א"כ היו יוצאין בפסח שני גם בבציקות של נכרי, ואם נדחוק לומר כיון שגלתה התורה במצוות שעל גופו על מצות ומרורים יאכלוהו נלמד גם זה מפסח ראשון כמו זמן אכילתה שצריכה להיות גם כן משומרת, א"כ מיושב לנו קושיא חמורה מאוד מה שהקשה אור זרוע הגדול בפסחים סי' ר"נ על רש"י ז"ל דסבר כיון דמצה איתקש לפסחים צריכין לאפות מצה של מצוה בערב פסח אחר חצות מהא דתנן חלות תודה עשאן למכור בשוק יוצאין בה הא אין מביאין תודה בערב פסח מפני חלת חמץ שבו שממעט באכילתן עד ד' שעות שלא יבא לידי נותר ובדיעבד אם הביא בבוקר כשר אבל לאחר חצות שכבר חמץ אסור מה"ת פשיטא שאינו יכול להביא תודה מפני לחמי חמץ שבו א"כ על כרחך שאפה לחמי תודה בי"ג א"כ אינן יוצאין בזה מפני שלא נאפה ערב פסח אחר חצות א"כ האיך יוצא בזה שעשאה למכור בשוק' עוד יש להקשות למה טרח הגמ' ליתן טעם מפני מה אין יוצאין אם עשאן לעצמו תיפוק לי' הלא לא נאפת אחר חצות (ויש לדחוק ולומר שגמ' דחיק לפרש טעמא לאוקים מתני' גם לבן בתירא דסבר הפסח שנשחוט כל יום י"ד כשר בין הערבים פירושו בין ערב דאתמול בין ערב האידנא וה"ה מצה דאתקש לפסח מותר לאפות כל יום י"ד ועיין תוס' דף ק"ח ע"א בד"ה נימא קסבר רב ששת דרק לכתחלה אסור לבן בתירא לשחוט פסח קודם חצות משום דלא תשחט על חמץ דם זבחי. אבל בדיעבד כשר ואשמעינן מתני' באחד שהקריב ואפה לחמי תודה קודם חצות לבני בתירא ואולי במצה גם לכתחלה מותר) ולפ"מ שכתבנו שיש לומר דגם בפסח שני צריכה להיות משומרת א"כ בפסח שני דחמץ ומצה עמו בבית ומותר לאכול חמץ כל יום י"ד (ובל"ס גם בלילה חוץ עם אכילת פסח שצריך לאכול עמו מצה) א"כ יכול להביא תודה וחלות מצה בי"ד בחודש השני אחר חצות ונאפת המצה בזמנו לכן אינו יוצא בזה רק משום שהוא נקדש לשום זבח ולא לשם מצה של פסח

לפ"ז אם צריך להיות ג"כ משומרת בפסח שני הוא הדין דצריך להיות לחם עוני כיון דאקשינן וילפינן מצה זו שתהי' משומרת בפסח ראשון ה"ה דצריכה להיות לחם עוני כמו בפסח ראשון וצ"ע בזה בגמ' בסוגיא שם דף צ"ה

הנה אם גם במצה הנאכלת בפסח שני לא יצא בה אם נעשית רק לשם זבח כמו בפסח ראשון הנה בגמ' שם מוקמינין דמתני' מיירי בזמן נוב וגבעון דנאכלת התודה בכל מקום וכשירה משום בכל מושבותיכם תאכלו מצות לכן מהדר רבה ורב יוסף אטעמא דמתני' דקאמר אין יוצאין בו, והנה יש לדקדק קצת על הרמב"ם דפסק דאין יוצאין בו וכתב טעמא משום דנעשית לשם זבח הלא משנבנה בהמ"ק נאסרו כל הבמות ולא יהי' עוד לעולם היתר לאכול תודה בכל מקום א"כ למה שבק טעמא בכל מושבותיכם שהוא דרשא מסכמת יותר וי"ל דרמב"ם מיירי בנמלך ולא שחט עליהם זבח ולא נתקדש בקדושת תודה והוה חולין ונאכל בכל מקום מ"מ לא יצא משום דבשעת אפיי' עשאן לשם זבח ושפיר, והנה רש"י ז"ל כתב בפירוש בטעמא דרבה דאם עשאה לשל זבח וגם לשל מצה של פסח יצא וכן יש לפרש דברי הרמב"ם