התעוררות תשובה חלק ב קכ

התחיל באסור ומביא דבר זה מגמ' פסחים דף ק"ז ע"ב מפי' רש"י ורשב"ם שם וצ"ל כיון שגמר כבר סעודתו קודם הלילה רק אח"כ משיחשך יאכל כזית ואינו נמשך לתחלת סעודתו מותר דהא לכתחלה מותר לאכול קודם ק"ש עד כביצה פת דהוה רק אכילת ארעי ולא מיקרי סעודה אבל פשיטא דצריך ליזהר שיתאוה קצת לאכילת אותו כזית ואם הוא שבע כ"כ שאינו נהנה באכילת כזית זו לא מיקרי אכילה ואינו יוצא בזה כיון שקץ באכילה זו כמבואר להדיא במג"א סי' תע"ו סק"ב לענין אכילת אפיקומן, והנה מ"ש המג"א דיש להחמיר לאכול כזית בלילה פשיטא שיפה כתב הגם שטו"ז סי' רצ"א סק"ו כתב כיון דתוס' שבת דאורייתא יוצא בזה מה שאכל מבעוד יום אבל באמת זה פלוגתת ראשונים אם נקטינן להלכתא דתוס' שבת דאורייתא וכזית פת לאכול בלילה וביום בשבת הוא נראה מרוב הפוסקים ראשונים שהוא דאורייתא עיין סי' קפ"ח במג"א סק"ט א"כ כיון דכזית פת חייב לאכול מה"ת בליל שבת אלא דסברי דתוס' שבת מדרבנן לא יצא בזה במה שאכל מבעוד יום, ואינו דומה למה שהביא המג"א שם סי' רס"ז סק"א בשם המרדכי דלמאן דאמר תוס' שבת דרבנן אעפ"כ יצא ידי קדוש מה"ת במה שקידש בתוס' שבת משום דיבא לכלל חיוב קדוש דאורייתא בשבת היינו משום דהקדוש קאי על כל יום שבת והראי' דאם לא יקדש בלילה יכול לקדש כל יום השבת עד שחשיכה אבל כזית פת לאכול אינו אלא מצוה לשעתה, ובאמת לפי הנראה מלשון הרמב"ם פ' כ"ט מהל' שבת מיושב קושית המרדכי דאינו החיוב דוקא לקדש ולהבדיל בתחלת יום שבת ובמוצאו אלא בזמן כניסתו ובזמן יציאתו דהיינו אחר פלג המנחה שמשמש ובא יציאת השבת קורא ובא שעתה יהי' הבדלה בין קודש לחול

והנה לענ"ד לפ"מ שפסקינן סי' ס' ס"ד שמצות צריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה עכ"ל יכוין ביום כפורים שחל להיות בשבת בתפלת שמונה עשרה לצאת ידי קדוש שבת כמו שכתב המג"א סי' רע"א ס"ק י' יוצא בזה מה"ת (כמ"ד קדוש על היין רק מדרבנן כיון דאמר בתפלה את יום השבת ואת יום כפורים זה זכר ליציאת מצרים דקאי זכר ליציאת מצרים גם על שבת כדאי' במג"א שבליל שבת בתפלת שמונה עשרה יצאו ידי קדוש מה"ת הגם שדברי המג"א סי' רע"א סק"א תמוהים מאוד שהרי צריך מה"ת מגזירה שוה להזכיר בקדוש יציאת מצרים כדאי' בגמ' פסחים כאשר תמהו עליו רבותינו האחרונים ז"ל מ"מ בשבת שחל יוכ"פ שפיר דמי ואולי הי' להמג"א נוסחת תפלתו גם בשבת זכר ליציאת מצרים

והנה תמוה לי מאוד בשלמא שבת הוי זכר ליציאת מצרים כדאי' בפירוש בקרא בדברות אחרונות ובפסח בתפלה ובקדוש שאומרים זכר ליציאת מצרים דבר פשוט הוא ובחג הסוכות מפורש בתורה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי בהוציאו אותם, ושבועות כתיב בפירוש בתורה פ' ראה שבעה שבועות וגו' וזכרת כי עבד היית במצרים, אבל בראש השנה בתפלה וקדוש, וביום כפורים בתפלה שמזכיר זכר ליציאת מצרים מה שייכות להם ליציאת מצרים' ושמיני עצרת שייך לסוכות דבר פשוט ודוחק לומר מדכתיב אלה תעשה לה' במועדיכם שהושוו כל המועדות זה לזה דזה קאי רק לענין הקרבנות אבל לא שיהי' כל המועדים זכר ליציאת מצרים

סימן צ"ב נסתפקתי אם מצה הנאכלת בפסח שני צריכה להיות משומרת לשם מצוה גם אי צריכה להיות לחם עוני

תשובה הנה בהתעוררות תשובה סי'.... מסופק לר' אליעזר בן עזרי' דקאמר דפסח נאכל רק עד חצות מה"ת אם הוא הלכה גם כן בפסח שני, והנה בפסח שני כתיב בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו ולא הזכיר בקרא זמן אכילתם ונוכל לומר שיאכל גם כן ביום י"ד או ביום ובלילה כמו גבי פסח ראשון דהוה נאכל ביום ובלילה אי לאו דילפינן מקרא ואכלו את הבשר בלילה הזה, או מפסוק שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל כדאי' בברכות דף ט' ע"ב אבל גבי פסח שני לית לן שום קרא על זה מ"מ כיון דמתני' בפסחים דף צ"ה ע"א בפסחים ששנה לנו החילוק בין פסח ראשון לשני ולא מחלק גם בזה שמע מינה שפסח שני נאכל רק בלילה כמו בפסח ראשון ויאכלוהו דכתיב סמך הקרא על פסח ראשון. וכן הוא ברמב"ן פ' ראה, ואולי שגם זמן אכילה