התעוררות תשובה חלק ב קיט

ומתרץ להוציא אורחים ידי חובתן דאכלו ושתו בבי כנישתא, מאי מקשה הגמ' הלא טעמא דקדוש אינו אלא לפרסם קדושה דיום ברבים, וצריך לדחוק ולומר לפי"מ דאי' בתוס' שם שאורחים לא שתו ואכלו בבהכ"נ עצמו שהרי אסור הוא אלא דאכלו בבתים הסמוכים לבהכ"נ ומיקרי קדוש במקום סעודה כיון שדעתם לאכול שם והוה במקום למקום בחד בית ואתי שפיר, א"כ הי' יכול לקדש בבית אחד מן האורחין, אבל מ"מ מקדש בבהכ"נ דווקא כדי לקדש קדושת היום ברבים מקדשין בבהכ"נ ועתה דבטל טעמא מפני האורחין נשאר תקנה ראשונה כיון ששייך בו טעמא למלתא לקדש קדושת היום ברבים כי"ל לפ"ז ניחא למה אין מקדשין בב' לילות הראשונים של פסח לקדש היום ברבים כיון דמעיקרא לא היתה בשני לילות אלו התקנה לקדש מפני האורחים יען כי אין עני בישראל שאין לו ד' כוסות כמבואר טעם זה בפוסקים, והנה המג"א מציין על הגמ' תענית דף כ"ד ע"א דאילפא הי' דר בכפר שהם עניים ולא הי' להם יין וטרח להביא יין לקדושא ואבדלתא כדי להוציא רבים ידי חובתן יעוי"ש, וקשה למ"ד אין קידוש אלא במקום סעודה לא יצאו בקידוש זה, וצריך לדחוק ולומר דאילפא סבר כרב וסבר יש קדוש שלא במקום סעודה, אבל קשה קצת הי' להגמ' שם לומר דתלוי' בפלוגתא זה, או להביא בפסחים דאלפא סבר כרב כמו בגמ' מביא שם בפסחים כל אותן אמוראים דסברי כשמואל דאין קדוש אלא במקום סעודה הו"ל לגמ' לומר דאלפא סבר כרב דאלפא הי' חד מחכמי הגמ' כדמוכח בתענית דף כ"א ע"א לכן נראה לי דהא דקדוש על היין ילפינן מדכ' זכור את יום השבת לקדשו זכריהו על היין כדאי' בפסחים דף ק"י ע"א ובתוס' שם דילפינן מדכ' זכרו כיין לבנון ואי' בתוס' שם סברא דקדוש על היין דאורייתא, ובתוס' רי"ד שם אי' דגם לטעום מכוס של קדוש ג"כ דאורייתא הוא והא דאין קדוש אלא במקום סעודה לכולי עלמא רק כדי לקיים וקראת לשבת עונג במקום עונג שם תהא קריאה מפני זה צריך קדוש במקום סעודה ויפה עשה אילפא שקידש על היין בבהכ"נ להוציא את הרבים כדי לקיים מצות זכירה על היין ובביתם באמת עשו קדוש על הפת כדי לקיים מצות קדוש במקום סעודה (ולהבדלה פשיטא שיכול להוציאם ממש דבהבדלה אינו צריך להיות במקום סעודה) א"כ שפיר מקדשין בבהכ"נ מפני אותן שאין להן יין כדי לקיים מצות זוכריהו על היין, והא דמקשה הגמ' לשמואל למה לי' קדושא בבי כנישתא, י"ל דסבר שמואל דאסור לקדש על הפת דהא דילפינן דיוכל לקדש על הפת אתי למימרא דרב דאמר הנוטל ידיו לא יקדש וכפי' רשב"ם ובתוס' שם דפירושו לא יקדש על היין אלא על הפת בפסחים דף ק"ו ע"ב זמנין דמקדש על רפתא מקדש, זמנין מקדש על חמרא מקדש' אבל שמואל י"ל דחולק על רב וסבירא לי' דאין מקדשין על הפת וצריך לכל אחד להיות יין לקדוש א"כ שפיר מקשה מקדושא לבי כנישתא כיון דכל אחד מקיים זוכריהו על היין בביתו, ולפ"ז מיושב מאוד מה שרוב העולם אין נזהרין לקדש על היין ומקדשין על הפת הלא לפ"מ דפסקינן בשו"ע אם יש לו נר ופת על שבת אז יין קדוש קודם לכל מאכלי שבת והעולם מרבין במאכלים ואין נזהרין להדר על יין: כיון דשמעו כבר בבהכ"נ קדוש על היין וקיימו בזה זוכריהו על היין לכן מקילין לקדש על הפת לפ"מ דפסקינן כרב וכפירש רשב"ם שם

סימן צ"א

איזה הערות להלכה בהא דמובא בש"ע או"ח סי' רס"ז ס"ב דבפליג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד. הנה במג"א שם סק"ב כתב שהגיע חצי שעה קודם זמן ק"ש אסור להתחיל ולאכול משום ק"ש כיון דלא נפקי ביממא בק"ש, ונ"ל דאם רק מזג כוס של קידוש קודם לחצי שעה סמוך ללילה כבר מיקרי התחלה והוי התחיל בהיתר לדידן דמקדשין קודם נטילת ידים, וראיי' לדבר מסי' רל"ב במג"א סקי"ב אם התיר איזורו קודם נטילת ידים כבר מיקרי התחיל ואין צריך להפסיק והוא מהגמ' שבת דף ט' ע"ב משיתיר איזורו מיקרי התחיל, וה"ה בזה משום מזג כוס של קידוש כן נלענ"ד, והנה תמוה לי לפי מ"ש המג"א סי' רס"ז סק"א אם התחיל לאכול סעודת שבת מבעוד יום יחמיר לאכול כזית בלילה ממש כדי לקיים שלש סעודות, הלא אם יחמיר להמשיך סעודתו מתחלה כדי לאכול כזית גם בלילה א"כ מיקרי התחיל באסור כמבואר להדיא דבר זה במג"א סי' תע"א סק"א ואם יודע שימשך סעודתו עד הלילה מיקרי