התעוררות תשובה חלק ב קיח

מעלין לירושלים כמבואר במשנה וגמ' ופוסקים שירושלים נתעלה מכל ארץ הקדושה, וי"ל לפ"ז דפסק הרמב"ם שמקריבין בזמן הזה אע"פ שאין בית א"כ בהגיע ארבעה עשר לחודש הראשון חצות היום חיוב שחיטת והקרבת קרבן פסח על כל אחד מישראל הדר סביב ירושלים שיכול להגיע אם ילך מחצות עד שקיעת החמה לעזרה, א"כ החיוב מוטל עליהם לבנות אז מזבח אשר נקל מאוד ליקח מהנחל חלוקי אבנים ולבנות מזבח כמבואר ברמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ב כי מקום המזבח ידוע ובפרט ע"פ חשבון האמות של הר הבית כמבואר הכל במס' מדות. ובדיעבד אינו מעכב רק שיהא המזבח מרובע קרן ושיהא לו ארבע קרנות חמש אמות גבהו, וכבש. ויסוד, (הכבש מעכב אבל לא מצינו שארכו ורחבו של כבש שהוא ל"ב אמות יעכב) וא"כ לפ"ז בעברם על זה יש לחוש משום חיוב איסור כרת כיון שגם פסח שני לא יעשו, אבל אותן שרחוקים יותר, והמה בכלל מי שהי' בדרך רחוקה לפי פסק הרמב"ם שמי שהזיד בראשון יש לו תשלומין להקריב בשני אבל אם נאנס בשני ולא הקריב חייב על שלא הקריב בראשון במזיד, אבל מי שהי' אנוס בראשון טמא או דרך רחוקה הגם שמחוייב להקריב בשני אם לא הקריב בשני פטור כיון שבשעת עיקר חיובו בראשון הי' אונס לפ"ז בני ירושלים אשר אנוסים המה כיון שאין להם רשיון מהמלכות ומבטלין אותן מחק מלוכה לעשות מזבח אנוסים המה, אבל בני צפת מתחכמים שלא יהיו מעיקרא חל החיוב עליהם ולפטרם מצד שאנוסים המה, יעויין היטב הרמב"ם פ"ה מהל' קרבן פסח הל' א' וב' מוכח להדיא שבשאר אונס או שוגג אם לא הקריב בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב חוץ אם שוגג או נאנס אף בשני, א"כ אנשי ירושלים כיון שאנוסים בשניהם שהמלוכה אינם מניחה אותם לבנות מזבח פטורים מצד אונס אבל הרחוקים שדיניהם שהמה בדרך רחוקה אם לא עשו בראשון אע"פ שהזידו בשני אינם חייבים וממילא אנשי צפת בראשונה הי' בדרך רחוקה אפילו הזידו בשני פטורים

ב) נלענ"ד לתן טעם ע"פ מה דאי' בתוס' ר"ה דף י"ט ע"ב ד"ה מימות עזרא שהמנהג שלא להתענות באסרו חג הוא מנהג מעורר ולא הי' נוהגין כך בימי עזרא לפ"מ שחזינן לגאון (עיין בח"ס בהגהות שו"ע או"ח הל' פסח) כיון דיום שאסור במגילת תענית בהספד ותענית אסור גם ביום שלאחריו משום חזוק כמבואר להדיא בסוף פ"ב ממס' תענית דף י"ז ע"ב בארוכה אבל שבתות ויו"ט מותרין לפניהם ולאחריהם כיון דדאורייתא הם אין צריכין חזוק, אבל אח"כ ששלחו מתם אע"פ שאנן בקיאין בקביעא דירחא הזהרו במנהג אבותיכם בידכם, ויום שני מדברי סופרים וצריך חזוק הנהיגו לאסור אסרו חג בתענית, ואין להקשות א"כ לאסור גם במלאכה, בשלמא ימים הכתובים במגילת תענית שאינם אסורים אלא בהפסד ותענית די בחזוק שנאסר יום שלאחריהם בהספד ותענית אבל יו"ט שאסור במלאכה יאסר גם שלאחריו במלאכה, י"ל כיון שיראה העולם שאסור ביום שלאחריו בהספד ובתענית משום לתא דשמחת יו"ט שהיא רק עשה א"כ החמירו משום שמחת יו"ט נראה ששמחת יו"ט חמור ולא יזלזלו בה מכש"כ שלא יזלזלו במלאכה שהוא עשה ולא תעשה, אבל עדיין קשה למה לא אסור בהספד ותענית ביום שלאחר ראש השנה כיון שגם יום שני של ראש השנה הוא רק מדברי סופרים, וי"ל בזמן שבהמ"ק הי' קיים אם הי' ב' ימים ר"ה או מפני שלא באו עדים כל יום ל' או שלא הספיקו לקדש החודש ביום ל', או אחר התקנה שבאו עדים מן המנחה ולמעלה א"כ הי' יום שני מה"ת ולא צריך חזוק ומשחרב בהמ"ק התקינו ר' יוחנן ב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה מקבלין אותן כל היום, ואעפ"כ גם מחר קודש, יעויין בגמ' ביצה דף ד' ע"ב ויום שני הוה מדרבנן מ"מ כיון שחרב בהמ"ק חל עליהם בזמן החרבן חיוב של תענית צום גדלי' שהוא חיוב קודם מדברי קבלה, לא הי' בכחם לבטל החיוב דברי קבלה יעויין תענית דף י"ט ע"ב

סימן צ' ליישב בטעם ודעת מנהג ישראל תורה היא שמקדשין בשבת ויו"ט בבהכ"נ עיין בזה בשו"ע או"ח סי' רס"ט ובמג"א שם בארוכה הנה ראיתי באחד הראשונים הקדמונים שכתב שקדש בבהכ"נ נתקן כדי לפרסם ולקדש קדושת היום לרבים, והוא טעם הגון מאוד שכן הנהיגו הקדמונים אבל על זה יש לפקפק קצת דמקשה בגמ' ר"פ ע"פ דף ק"א ע"א על שמואל דאמר אין קדוש אלא במקום סעודה למה מקדש בבהכ"נ,