התעוררות תשובה חלק ב קטו

שנראה שעולה ההבל מהמים בעת קור אם מותר לעשות בו חפיפה

תשובה פשיטא שבמקוה שטובלין בה אם גם הוא מים חמין אסור לעשות בו חפיפה משום גזירת מרחצאות, אבל במים חמין בטבע בחדרים אחרים. נראה דשרי כי הלכה פסוקה הוא שבחמי חמה מותרת לעשות בו חפיפה אבל אינו מפורש עד כמה תהא חמה הלא מצינו בגמ' פסחים פ"ב דף ל"ז ע"א, עיסה שנאפה בחמה פטור מחלה, חזינן כח החמה לאפות עיסה וי"ל דשעור פושרין הוא כמים שעמדו אחר שאיבתן קצת בבית וחם כמו רוק והוא בכלל פשרין כדאי' בפוסקים ושו"ע מענין ריאה דאוושא לענין בדיקת בצבוץ ובהל' נדה קפ"ח ס"ד, לפ"ז י"ל כל שהוא חם יותר מפושרין אלו הוא בכלל חמין ובגמ' אי' מיא קרירא לא משום דמטרשא בחמימי לא משום דכווצי משמע אם אינם קרים שרי אך לפי הנוסחא שהביא ב"י בשם ת"ה מים חמין משום דקווצי ומים קרים לא משום.... משמע דצריכה להיות חמין ולא דיין אם אינם קרים ובאמת צריך באור דמתחלה אמר דבעי מים חמין משמע דווקא מים חמין ואח"כ אמר בקרירי לא משמע דקפידא שלא יהיו קרין. ויש ליישב דלכתחלה בעי חמין ובקרין אפילו בדיעבד מעכב מ"מ גם לנוסחא י"ל דמודה אם המה חמין יותר מפושרין מיקרי חמין והנה הב"י מביא בשם מהרי"ק שבדיעבד אם עשאה החפיפה במים קרים אינם מעכבין וגם רוב ככל הראשונים סברי דחפיפה לא בעי בגוף רק הרא"ש הביא שהמנהג כר' שמעי' בשם רש"י לחוף כל הגוף בחמין וכיון שמעיקר הלכה הגוף אינו צריך חפיפה כלל רק מנהג הוא ומהרי"ק סבר שבדיעבד מים קרים אינו מעכב פשיטא שיכול לסמוך להקל לחוף במים אלו רק השערות שהכל מודים שצריכין חפיפה בחמין יש ליקח חמין גמורין אבל יש לסמוך להקל כיון שרואין בעת קור שההבל עולה מהן שבשעת הדחק עד שיתקנו האמבטיות לחוף גם השערות בהם כי קשה בימי החורף לחוף באמבטיות חמים במקום אחר ולילך אח"כ לבית הטבילה ובפרט הענוגות שיכולות בקל להתקרר לכן יש להקל בזה וצ"ע

ב) תמי' לי מה דתנן במקוואות פ"ו מ"ח וז"ל הי' בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה. הנה מיירי המשנה במקוה ולא במעיין כדמוכח מלשון רישא דמתני' זו שמתחיל מטהרין את המקוה וסיים הי' בעליון ארבעים סאה נראה להדיא שמיירי במקוה ולא במעיין א"כ קשה כיון שממלא העליון עד שירדו לתחתון דמשמע שהוא שופך מים שאובים לעליון ע"י מלואו שתמלא המקוה על כל גדותיו מקלח השאובין יורדין לתחתון א"כ כיון שהוא זוחלין האיך מתכשר המים שאובים אלו הלא מפורש אי' ברמב"ם פ"ח הל' ח' וז"ל שלש גומות שבנחל, התחתון והעליון של עשרים סאה והאמציעות של ארבעים ושטף של גשמים עובר בנחל אע"פ שהוא נכנס לתוכם ויוצא מתוכם אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלים מערבים אלא א"כ עמדו א"כ נראה להדיא שזחילה שהיא פסולה אינה מכשרת א"כ האיך נתכשרו המים שאובים בשעת זחילתן מעליון לתחתון. ונראה לי ליישב כן הרמב"ם מיירי בשני מקוואות שבצדדין שהמה בעצמותן כשירים רק שחסר להם שעור המקוה וע"י שטף המים יתערבו זה בזה (והוא יותר מהשקה) ומותר לטבול גם בשתי המקוואות שבצדדין החסירים כיון שמושקים זה לזה אין בכח למים הזוחלים להשיק כדי לטבול בהם, אבל כאן במתני' מקוה התחתונה נתמלאת במ' סאה והוא באשבורן, ומשום שהיו מים שאובים נתבטל מהשואבים ע"י שנגעו במקוה העליונה מתורת זריעה (וצריך לעיין אם משיק מים טמאים למקוה אם המקוה זוחלת אם מטהרת מים טמאים אלו), ועוד נ"ל לחלק הרמב"ם שהוא מתוספתא מיירי שהמים הזוחלים יכשירו שני מקוואות החסרים שבצדדין ע"י התערבות וכיון שהשטף מים זוחל אין בכח להתיר כדי לטבול במקוואות החסירות, אבל במתני' הוא אפכא שהמקוה בעצמותה היא כשירה והמקוה מכשיר המים שאובים ויש כח למקוה כשירה להכשירם אם גם שהמה זוחלין

סימן פ"ו ראיתי מגאון אחד שהקשה (עיין נוב"י בשם בנו הגאון) האיך יליף הגמ' בבכורות דף ז' ע"ב דחלב חידוש הוא משום דדם נעכר ונעשה חלב אעפ"כ התירו התורה הלא להסוברים דם שבשלו מדרבנן, וכיון שנעשה חלב נשתנה יותר מדם שבשלו והוה מותר מן התורה ומאי חדושי'. ונ"ל ליישב דלכאורה קשה לי מאוד למה יהי'