התעוררות תשובה חלק ב קיד

ואם גם נחלק כמו שאי' ברשב"א מס' ר"ה דף י"ח שאם תוקע ביו"ט של ר"ה שחל בשבת שופר שאסרו חכמים עובר על לא תסור ואם מזלזל ביו"ט שני עובר על אשר יאמרו לך תעשה שהוא עשה מ"מ הלא אשר יאמרו לך תעשה ג"כ מפורש בתורה והוה כמו נשבע לבטל מצות עשה כמו לא יגיד אם קורא אותו להעיד לו שנשבע שלא יעיד אין השבועה חל כיון שהוא עשה עיין בטו"ז יו"ד סי' רכ"ח סקמ"ב בשלמא המהר"ל בן חביב כתב זה על דברי הר"ן שכתב שאם נשבע לעבור על איסור דרבנן אסור לעבור עליו משום שהוא בלא תסור, יפה כתב ובאמת הר"ן יכול לסבור שגם בעשה דרבנן ג"כ אין שבועה חל אבל המחבר שפסק כהרא"ש שעל מצוה דרבנן (אין) השבועה חל והרא"ש בעצמו כתב שעל עבירה דרבנן ג"כ אין השבועה חל א"כ טעם של המהר"ל בן חביב לא סגיא ליישב דברי המחבר וי"ל שהמחבר הכריע מעצמו במצוה דרבנן שלא להדליק נר חנוכה שהוא בשב ואל תעשה השבועה חלה אבל נשבע לעשות עבירה דרבנן שצריך לעבור בקום ועשה אז העמידו חכמים דבריהם ששבועה אינו חל ויהא בשב ואל תעשה כדנראה מלשון הר"ן טעם זה ויעויי"ש בב"ח

אבל קשה לי מאוד להבין דברי טו"ז סי' רכ"ח סקמ"ב שכתב אם הקהל תקנו תקנה למגדר מלתא שהוא מה"ת דכתיב ושמרתם את חוקותי, אז הנשבע נגד זה אין השבועה חלה מפני שהוא נשבע לבטל את המצוה אבל אם תיקנו הקהל אודות מסים וארנוניות שתקנתן קיים מדרבנן אם נשבע לנגד זה צריך להתיר שבועתו זה תוכן כוונתו שם, וקשה לי מאוד כיון שיש להם כח מדרבנן לעשות כזה וכל דרבנן הוא דאורייתא מדכ' את אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר א"כ עובר ג"כ על מצות דאורייתא בתקנת מסים וארנוניות ולמה חלה השבועה, הגם שיש לחלק למגדר מלתא המה מחוייבים מה"ת לעשות א"כ הוה נשבע לבטל את המצוה אבל שאר תקנות מדרבנן כגון אודות מסים וכדומה אינם מחוייבים מה"ת לתקן רק יש להם רשות מה"ת לתקן מ"מ כיון שתקנו אנו מחויבים לשמוע להם מה"ת א"כ מה חילוק בין זה שתקנו אודות מסים ומה שתקנו למגדר מלתא. ונראה לי פשוט לפי דברי ט"ז שאם תקנו תקנה מה שאיננו למגדר מלתא ונשבע נגד זה צריך להתיר שבועתו ולקיים תקנתם אם עשו תקנה למגדר מלתא על מצוה דרבנן שראו שהעם מזלזלין בה שג"כ חל שבועתו שלא יהא עדיף מגדר מלתא של המצוה מדרבנן מהמצוה גופה מדרבנן שחל עליה שבועה ולפ"מ שכתבנו לעיל יש ליישב שקשה על הטו"ז שכתב על תקנת קהל על מסים שאינו רק דרבנן חל השבועה הלא מחבר פסק בסי' רל"ט שעל עבירה דרבנן אינו חל השבועה, לפ"מ שכתבנו ניחא דמחבר קאי אם נשבע לעבור על עבירה דרבנן בקום ועשה כאשר המה דברי הר"ן המובאים שם בב"י שקאי אם נשבע לשלם אבק רבית שהוא בקום ועשה) בזה אינו חל השבועה כי העמידו חכמים דבריהם להיות בשב ואל תעשה אבל כאן שתקנו הקהל לפרוע מס והוא נשבע להיות בשב וא"ת שלא לפרוע חל השבועה כמו אם נשבע להיות בשב וא"ת שלא להדליק נר חנוכה שחלה השבועה כי אין הקפידא אם מיקרי עבירה או מצוה אלא מה שהוא בקום ועשה בשב ואל תעשה

סימן פ"ד שאלה אחד שניתן לו מנה שילמוד משניות על יום שמת בו אביו (יאהרצייט) לעילוי נשמתו והוא חל בשבת אם מותר לקבל ולנהנה מאותו מעות. תשובה הנה בהלכות ר"ה... פסק המחבר הנוטל שכר להתפלל או לתקוע שופר בר"ה אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה. והנה כבר כתבו הפוסקים כיון שהוא דבר מצוה אין האיסור משום שכר שבת ויו"ט רק שאין רואה בו סימן ברכה וה"ה בזה משום שהוא דבר מצוה גמילות חסד לגמול עם המתים, ועם המתים לא שייך בו איסור שכר שבת וי"ל אפילו משום אינו רואה סימן ברכה אין בו כי ידוע דעת הנותן שמכוון בנתינתו ליתן צדקה בדרך כבוד לעילוי הנשמה להלומד בעדו א"כ אין שייך בזה שכר שבת הגם שאלו לא הי' לומד לא הי' נותן לו מאומה מ"מ כיון שהנותן מכוין לשניהם יחד הוה כמו שכר שבת בהבלעה כיון שמצד הדין אין בו איסור שכר שבת רק משום סימן ברכה יש לסמוך על זה להקל

סימן פ"ה

שאלה במקוה שיש בה חדרים הסמוכים לה אמבטיות לעשות חפיפה בחמין ונתקלקלו האמבטיות ויש סמוך למקוה מים חמין בטבע