התעוררות תשובה חלק ב קיב

זה תפלין שהורידו בזה מקדושתו אם נאמר שנפק בזה מקדושתו עי"ז אם כן הוה כקלף שאינו מעובד לשמה ופסולים התפלין ודוחק לומר שיצא הקלף מעבודו מקדושת ספר תורה וקבל מעצמו עיבוד לשם תפילין, אולי דווקא בנשתמש בו חולין יצא מקדושתו ולא במשתמש בו קדושה קלה ממנו ואין לומר דפסולין התפלין ומשום דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני אפי' בדרבנן כתב הסמ"ע בחו"מ סי' ר"ח סק"ג ובטו"ז שם שגם בדרבנן אי עביד לא מהני מ"מ כבר הכריע שם הסמ"ע והש"ך שאפילו באיסור שבדה מעצמו אמרינן אי עביד לא מהני כגון שנשבע שלא למכור דבר זה מ"מ מכריע אם יכול לעשות בהיתר דבר זה שאינו מוכרח דווקא לעשות דבר זה ע"י אסור לא אמרינן אי עביד לא מהני וכאן אינו מוכרח לכתוב תפלין דווקא על קלף זה שעיבד לשם ס"ת. ובאמת דברי הסמ"ע וטו"ז תמוהים שהביאו ראיי' מכתובות דף פ"א ע"ב שאמר ר' יוסף כיון דאמור רבנן לא זבין אי זבין לא הוה זביני' זבינא. הנה בגמ' לא מפורש הטעם משום אי עביד לא מהני רק הסמ"ע כתב זאת הטעם על זה י"ל הלא הטעם דלא מהנה זביני' משום הפקר ב"ד הפקר ובמק"א לא מצינו דבר זה בגמ' שמה שאסרו חכמים לומר אי עביד לא מהני וצ"ע

סימן פ"א שאלה הא דנוהגין כשמברכין ברכת חתנים קוראין לחתן ולכלה שישמעו הברכות וישתו מכוס של ברכת חתנים אם מעכב דבר זה שלא יברכו בלעדיהם ז' ברכות

תשובה הנה עיקר טעם הא דמברכין בשבעת ימי המשתה בפנים חדשות ברכת חתנים מפני שמרבים בשבילם או ראוי להרבות בשבילם על שמחה יתירה שיש לבני החופה והשושבינים והקרואים, על זה משבחים ומודים להקב"ה שהשמחה במעונו בשבע ברכות, לפ"ז אין צריכין החתן והכלה להיות שמה רק הוא מנהג לכתחלה וטוב ונכון הדבר, וכן נראה להדיא משו"ע אהע"ז סי' ס"ב סי"א וז"ל בני החופה שנתחלקו לחבורות אפילו אם אכלו בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל כולם מברכים ברכת חתנים לא מבעיא אם השמש מצרפן אלא אפילו אין השמש מצרפן כיון שהתחילו לאכול אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה כולם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה עכ"ל מוכח שאין החתן והכלה צריכין להיות שמה וכן מוכח ג"כ מס"ג וז"ל אם יש ב' חתנים יחד מברכין ברכת חתנים אחת לשניהן ובהג"ה שם אפילו לא הי' החתנים ביחד אלא שהי' דעתו על שניהם

סימן פ"ב

נלענ"ד דאם לא התפלל שחרית או ערבית שמתפלל בתפלה אחת שמנה עשרה פעם שניי' לתשלומין לפ"מ שאי' סי' קכ"ד ס"י שמי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח וכו' שצריך לחזור בשבילו ולכוון דעתו וישמע משליח צבור כל ח"י ברכות וכו' דכיון שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר אע"פ שהוא בקי ש"ץ מוציאו, הנה מקור דין זה הוא בה"ג וכן הוא בתוספות מס' ברכות, פ' תפלת השחר, ובתוס' מס' ראש השנה והנה לפי טעם דהוא חשוב כאונס כיון דשכח ובאונס הש"ץ מוציא אפילו הבקי א"כ יכול לסמוך בתפלת תשלומין שלו על הש"ץ דהיינו דווקא אם לא התפלל תפלה הקודמת מחמת אונס אבל מחמת פשיעה לא התפלל שאין לה תשלומין רק שיוכל להתפלל פעם שני' שמונה עשרה מטעם נדבה בלא חידוש כדאי' בסי' ק"ח ס"י א"כ איננו אונס אינו יכול לסמוך על הש"ץ לצאת ידי תפלה זו שהוא מתפלל בתורת נדבה לתשלומין אבל לפי טעמים אחרים שהביא הטו"ז שם סי' קכ"ד סק"ה יוכל לסמוך גם בזה על הש"ץ

ב) נסתפקתי במי ששכח לקרות ק"ש על המטה ולברך ברכת המפיל ונתעורר אחר עמוד השחר אם עדיין יכול לברך ברכת המפיל (או דלא הלך לישן עד אחר עמוד השחר הגם שאסור אז לילך לישן אם לא שיתפלל תחלה כי אולי ע"י אונס שינה יעבור זמן ק"ש ותפלה), ואם כבר קרא ק"ש והתפלל שחרית אז עושה אותו ליום וודאי א"כ כמו ביום שהולך לישן אינו מברך ברכת המפיל כן כאן לא יברך ברכת המפיל) אם עדיין יכול לומר ק"ש וברכת המפיל, כמו בק"ש המחוייב לקרות מה"ת בלילה אם נאנס ולא קראו עד אחר עמוד השחר אם עדיין לא הנץ החמה קורא ק"ש ויוצא בו ק"ש של ערבית