התעוררות תשובה חלק ב קיא

בע"ז מ"מ כיון שאין לנו ערבות עמו אין מצוה עלינו להרגו כי מה לנו בכך, ועוד יש ליתן טעם לפ"מ שכתב הרי בתוס' ספ"ג דפסחים דף מ"ט בד"ה ויש אומרים דהא דעם הארץ מותר להרגו וז"ל דמיירי במכיר וכופר להכעיס דהו"ל הריגתו כמו פקוח נפש שהוא לסטים וחשוד על הדמים דאל"ה האיך מותר להרגו ביוכ"פ שחל להיות בשבת הלא אפילו נכרי אסור וכו' עכ"ל כן כתב הרא"ש וכן הסכים הר"ן לפירוש ר"י לפ"ז נראה מדברי' כי ה"ה כל העושה עבירות להכעיס כיון שמורד בממ"ה קב"ה להכעיס ואין פחד ממנו הוא עלול בסתר להרוג ולאבד אנשים מפני הנאתו או דבר שבממון וכדומה כיון שאין לו פחד ושום דבר והריגתו פקוח נפש ממש לכן מותר להרגו ולא משום טובתו שלא יחטא עוד אבל גוי עע"ז ומאמין בה הוא אינו עלול לזה כיון שיש לו פחד מע"ז שלו לעשות כזאת לכן אין מצוה להרגו. והנה רועי בהמה דקה בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן שאין מסבבין להן המיתה ואסור להצילן אם נטה למות לטעם התוס' שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב אבל גזלנים דאורייתא מעלין והובא שם בש"ך סק"ג א"כ טעם זה לא שייך במחלל שבת בפרהסיא ולטעם הסמ"ע שם בחו"מ סקכ"א דרועה גוזל וחוטא לחבירו ישראל לכן החמירו בו גם זה לא שייך בחילול בין אדם למקום אבל לפ"מ שהביא המחבר ביו"ד ובחו"מ הטעם ברועה בהמה דקה שעומד ברשעו ושונה בו תמיד שפקרו בגזל והם הולכין באולתן אבל ישראל בעל עבירה שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאות עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו א"כ אם זה המחלל שבת איננו תמיד עומד ברשעו יהי' מצוה להצילו, אבל יש לדקדק למה נקט דוקא הרמב"ם והשו"ע בלשונם אוכל נבילות לתיאבון משמע דוקא באיסור לאו אבל לא בכריתות ומיתות ב"ד ואולי כי מי שעבר על איסור כרת שנים או שלשה פעמים ב"ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם שעורים כדי שימות כדאי' בגמ' סנהדרין וברמב"ם הל' ממרים אסור להצילו והנה מי ששומר שבת בשאר מלאכות רק מה שנוגע לענין פרנסתו בזה מחלל שבת בכל שבת ושבת יש לדון בו לפ"מ שכתבנו וכיון שספיקא הוא פשיטא שאסור להורידו ופשיטא שאם ב"ד רואין למגדר מלתא בזה יכולין לענשו כמבואר בחו"מ סי' קכ"ה ברמ"א שם והנה ביו"ד ס"א כתב המחבר עע"ז וכו' אין מורידין שאין בינינו וביניהם מלחמה, ובס"ב כתב האפקורסין והם העובדין הע"ז מצוה להרגן וצ"ל בס"א קאי על גוי עע"ז ובס"ב שכתב האפקורסין מיירי בישראל ובאמת כן מבואר בלשונו בחו"מ.... האפקורס מישראל והם העובדי ע"ז אבל אם עשו תשובה הוא ככל ישראל הכשירים (עיין בהתעוררות תשובה סי' רכ"ב

) סימן פ' שאלה מי שהחליף פרשיות של ראש של ר"ת להיות מסודרים בבית כשיטת רש"י שאסור לעשות כדבר הזה אם קיים בהם מצות תפילין אם שייך בזה אי עביד לא מהני

תשובה דבר פשוט שיצא ממ"נ הגם שלכתחלה אסור לעשות כן שמא הלכה כר"ת ומוריד אותם מקדושתן מ"מ לשיטת רש"י של ר"ת פסולין ואין בהם קדושת תפלין אדרבה העלה אותם עתה בקודש דכיון שרוצה להניח של רש"י דהלכה כמותו א"כ יוצא מצות תפלין בזה אליבא דרש"י כי לענין כתיבת הפרשיות ועבוד התפילין וכוונתם אינו חילוק בין תפילין של רש"י ור"ת וגם לר"ת שצריך בהנחתן בבתים להקדים והיה אם שמוע, לשמע, מודה הוא דצריך להיות כתובין כסדרן. והנה הא דמעלין בקודש ואין מורידין ילפינן מקרא מדאורייתא במנחות דף צ"ט ע"א ויש לספק אם הוריד אותן מקדושתן כגון ששמש בתשמיש קדושה דבר מצוה או דבר חול אם נפק מקדושתו כמו אם מעל בהקדש שיצא לחולין כמבואר בגמ' ר"ה דף כ"ח ע"א עולה דבת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין הגם שרק בשוגג אם מעל נפק לחולין ולא במזיד מ"מ יש כעין ראיי' לדבר, ונפקא מיני' אם יצא בזה לחולין מותר מכאן ואילך להשתמש בו אבל אם נשאר בקדושתו בכל פעם דמשתמש בו תשמישי מצוה או חולין עושה איסור והנה אם עיבד קלף לשם ספר תורה והתחיל לכתוב בו התורה ונתקדש כל הקלף בקדושת ספר תורה (שאסור לכתוב עליו תפלין עיין מג"א סי' ל"ב סק"י בשם הלבוש שבדיעבד לבד מותר לכתוב עליו תפילין כיון שאינו אלא הזמנה ומותר לשנותו לקדושה קלה אבל לדבר חול אסור לשנותו) אם כתב אח"כ על קלף