התעוררות תשובה חלק ב קי

ניסא, אתי שפיר מאוד לפי דברי הרמב"ם שהוא סבור שהיו מדליקין המנורה במקדש בבוקר ג"כ כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פ"ג הל' י"ב ובכ"מ שם, לפ"ז לשיטת הרמב"ם נלענ"ד ליישב קושית הראשונים כיון שמצאו פך אחד של שמן שהיה בו להדליק לילה אחת מה נס הי' בלילה הראשון יעויין בב"י ובביאורי הרא"ם על הסמ"ג הנה בגמ' אי' ומצאו פך שמן ולא הי' בו אלא להדליק לילה אחד והרמב"ם סבר כמו שהי' מדליקין המנורה במקדש והיתה דולק מערב עד בוקר כך הי' מדשן המנורה ומטיבין ומדליקין בבוקר והי' דולק מבוקר עד ערב וכיון שלא הי' בפך אלא להדליק "לילה" אחד ובמקדש הי' מדליקין אותו בבוקר ג"כ כמו בכל יום א"כ הי' נס גם ביום ראשון ולענ"ד כי לא הי' כמו שחושבין העולם שהדליקו בכ"ה כסליו המנורה ודלקה ולא כבתה כל שמונת ימים דא"כ לא קיימו מצות הדלקה בכל יום ולאיזה תכלית היתה הנס אלא שהמנורה או הפך שמן הי' נשאר מלאים כבתחלה כתירץ הב"י והמה דשנו והטיבו הפתילות כמו בכל יום וחזרו והדליקו פתילות חדשים וכן מוכיח לשון הגמ' שלא קאמר נעשה לו נס ודלקו שמונת ימים אלא "והדליקו" ממנו משמע שהדליקו מאותו שמן ח' ימים. אך לפי נוסחת הטור ורמב"ם וז"ל ולא הי' בו להדליק אלא על יום אחד לא שייך התירוץ זה לשיטת הרמב"ם ומדוקדק לשון הגמ' שקאמר נס בכל ימים אי' ולא קאמר נס בכל לילה אי' משמע שהי' הנס גם ביום

סימן ע"ט

שאלה אם מומר לחלל שבת בפרהסיא אם הוא בכלל אין מורידין ואין מעלין לפ"מ דמבואר בחו"מ סי' תקכ"ה וביו"ד סי' קנ"ח ס"א

תשובה לכאורה קשה לי הנה כתיב ולפני עור לא תתן מכשול פשוטו של מקרא שאין להניח לפניו עץ או אבן וכדומה שיוכל להכשל בו וחכמז"ל אמרו שאסור להשיא לו עצה שאינו הוגנת למי שהוא סומא בדבר וגם שאסור להכשיל בדבר איסור ופשוט בגמ' ופוסקים שאסור להכשיל לגוי בז' מצות שלו כדאי' בפ"ב דפסחים שהמושיט אבר מן החי לבן נח עובר על לפני עור לא תתן מכשול, ופשוט שגם אסור להכשילו בגופו כסתמא דקרא ובלי ספק כיון דכ' סתם לפני עור ולא כתיב אחיך או בני עמיך קאי גם על אוה"ע כדאי' בסמ"ק ובריטב"א פ' גיד הנשה בסוגיא דמכריזין מדכתיב לא תגנובו באתנחתא ילפינן דקאי גם על נכרי א"כ מאי האי דאחז"ל הגוי לא מורידין ולא מעלין כדפסק הרמב"ם וטוש"ע חו"מ סי' תכ"ד ס"ה כיון דאפילו ליתן לפניו עץ או אבן להכשל בו אסור מה"ת מכש"כ שאסור להורידן או לסבב להם המיתה ואין לומר דלפני עור קאי על גוי שאינו עובד ע"ז הגם שאינו מגר תושב שקבל עליו ז' מצות והא דתנינן אין מורידין קאי על עובד ע"ז דהא גם במכשיל בשבע מצות לגוי עע"ז ג"כ עובר על לפני עור כמבואר לרוב במס' ע"ז ובשו"ע יו"ד סי' קנ"א ס"א ובש"ך שם סק"ג וסק"ו וז' ודוחק לחלק שלהכשיל באסור חמור טפי דמנ"ל לחלק בלאו לפני עור ע"כ ויעויין בתוס' ע"ז כ"ו בד"ה ולא מורידין ורב אחד נ"י השיב לי שהחילוק הזה להכשיל אותו בדבר עבירה חמיר מלהכשיל גופו, והביא ראי' מש"ך יו"ד סי' קנ"ט ס"ד בשם הב"ח שכתב אע"פ שהוא מן המורידין אין להלוות לו ברבית מש"ך סק"ה שם דכותים הרי הם כגוים גמורים לכל דברים לכן מותר להלוות מהן ג"כ בריבית, נראה בישראל להכעיס הגם שמותר להרגו אעפ"כ אסור להכשילו להלוות ממנו ברבית (יעויין בטו"ז שם סוף ס"ג משא"כ בכותי שהוא גוי לכל דבר מותר להלוות ממנו ברבית, אבל באמת טעמא בעי כיון דכתיב סתם לפני עור לא תתן מכשול מנ"ל לחלק בין גופו לנשמתו, לכן נלענ"ד שבאמת אסור להכשילו לא בגוף ולא בנפש והא דמורידין אותו היינו משום דטובה עושין לו שלא יוסיף לחטא עוד, ומפני טעם זה גופו שאסור להכשילו מותר להרגו כלשון המחבר בחו"מ, מצוה להעבידן ואם יש בידו להעבידן בפרהסיא מעבידין (ובש"ך שם סקט"ז דהמצוה להעבידן לעין כל שהנשארים ישמעו ויראו) ואם אין יכול להעבידן בפרהסיא יסבב מיתתן, ובגוי עע"ז שאין מסבבין להן המיתה לפ"מ שהובא בש"ך יו"ד שם סק"ב ובטו"ז שם סק"א שאסור להורידן כתב בתוך דבריו שרק מדרבנן אסור (אולי הטעם כיון שאין לנו עמהם מלחמה אסרו משום איבה ומשום דרכי שלום) ובישראל מומר להכעיס שמצוה להרגן הייני משום ערבות שאנו מחוייבין לראות שלא יחטא וכיון שנהרג לא יחטא עוד, אבל בגוי עע"ז הגם שטובה לו שיהרג שלא יחטא עוד