התעוררות תשובה חלק ב קט

על דעת שום אחד מהם שהוא נר חנוכה ואין שום היכר כלל בזה במה שמדליק בפנים והוה רק נר שבת ונר שבת קודם אבל לדידן שמדליקין בפנים ממש רק שמדליק נ"ח במקום שאין מדליקין רוב כל השנה כדי שיהא היכר קצת שהוא נ"ח א"כ במה שעומד הנר במקום שאין רגילין להדליק שם כל השנה כבר יש היכר לנר חנוכה הגם שמשתמש לאורה דאל"ה הי' מעמידו במקום שמעמיד אותו כל השנה להאיר ולהשתמש אצלו, ועכ"ח משתמש אצלו לצורך שבת וזה מותר לו משיבטל המצוה לגמרי, ועוד כמה רבוותא סברי דתשמיש מצוה מותר כדהובא במחבר סי' תרע"ג ס"א (ועיין בטו"ז שם סק"ד) ששיטה זו אינו מתיר אלא דרך ארעי ולפ"ז כיון שמקיים בנר ב' מצות נ"ח ונ"ש צריך לברך על שניהם ויש לכלול שניהם בברכה אחת להדליק נר של שבת ושל חנוכה הגם דאין חותמין בשנים משום מצות חבילות חבילות כדאי' בגמ' ברכות דף... ע"א שאני הכא כיון שהמצוה גופה נעשה חבילות חבילות שמקיים בנר אחד שתי מצות ה"ה דיכול לכלול שניהם בבת אחת בברכה אחת, ואין להביא ראיי' מיו"ט שחל בשבת שמברך להדליק נר של שבת ויו"ט דהתם נר של יו"ט ונר של שבת שתיהם באים על ענין אחת משום עונג ושמחה ושלום ביתו ודומה ליו"ט שחל במו"ש שעושין קידוש והבדלה על כוס אחת משום דבשתיהם מזכיר קדושת יו"ט

אבל קשה לי לפ"מ דמבואר בפוסקים שמערב בערב יו"ט עירובי תבשילין יוכל גם באותו פת לערב עירובי חצירות הלא המה שניהם מצות מופרדים ואין עושין מצות חבילות, ויש ליישב דעירוב תבשילין עיקרו על התבשיל, ועירובי חצירות עיקרו על הפת, רק שנוהגין להחמיר ליקח לעירוב תבשילין גם פת כדאי' סי' תקכ"ז ס"ב בהג"ה, ותמי' לי מה שכתב היד אפרים בסי' שס"ו ס"ד בשם מהר"ם די בוטין שמי שרוצה לערב עירובי תבשילין וחצירות יחד מברך על מצות עירובין עכ"ל הגם דפסקינן אם היו לפניו מצות הרבה סוכה, לולב, ציצית, מזוזה צריך לברך על כל אחת בפרטית לא לברך על כולם אשר קדשנו וצונו על המצות כדאיתא בסוכה דף.. זה דווקא אם בברכת המצוה נזכר עשיית מצוה הלזו כגון לקבוע מזוזה, על נטילת לולב להתעטף בציצית לישב בסוכה אבל כאן שמברך סתם בין על עירובי תחומין בין על עירובי חצירות, בין על עירובי תבשילין, על מצות עירוב ואיננו פורט המצוה לכן יברך על שתיהם על מצות עירובין, אבל היד אפרים שכתב שיש לפרט בברכה זו מצות עירובי חצירות וע"ת הלא אין פורטין שני ענינים בברכה אחת משום מצות חבילות חבילות ובפרט ששתי מצות אינן נעשין במעשה אחד כמ"ש למעלה וצ"ע

הנה אי' בשו"ע סי' תרע"א דאם הוא טרוד יכול להדליק מפלג המנחה ולמעלה ובלבד שיתן בו שמן שידלוק חצי שעה תוך הלילה, נלענ"ד דמי שהוא דחוק בזה אין צריך להחמיר על עצמו כדי להדליק בסוף שקיעה בעיקר זמנו, כי כל עיקר הדלקת נר חנוכה זכר לנס מנורת המקדש, ובמקדש הי' מדליקין הנרות של בין הערבים בעוד היום גדול כדכתיב בהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה כמובא דבר זה בגמ' רק מה שלא תיקנו להדליק בחנוכה מבעוד יום כי שרגא בטיהרא מאי מהני ואין בזה פרסום הנס אבל אם מדליק אותו בשעה שהדליקו אותו בבהמ"ק והוא דולק בתוך הלילה כשעור פשיטא שעשה הכל כהוגן

והנה בתו"מ מה"ת בדף ל"ג ע"ב בד"ה הרמב"ם תמה להרמב"ם שכתב שנצחו החשמונאים המלחמה ביום כ"ה כסליו וטהרו את המקדש ואח"כ מצאו פך של שמן א"כ היתה הדלקה בליל כ"ו לפ"ז הי' ראוי להתחיל שמונה ימי חנוכה מיום כ"ו ואילך, ומתרץ שם כיון שהדלקת נרות בין הערבים במקדש הי' בעוד היום גדול א"כ הדליקו ביום כ"ה באמת היינו ביום כ"ה לעת ערב בעוד יום, וצ"ל הא דאין מדליקין באמת נר ראשון ביום כ"ה לעת מנחת ערב משום דשרגא בטהרא מאי מהני ואין בו פרסומי ניסא לכן תקנו להתחיל ולהדליק בערב יום כ"ה בתחלת הלילה, לפ"ז אתי שפיר מנהגינו בבית הכנסת שמתפללין מנחה בעוד היום גדול ואחר פלג המנחה מדליקין ומתפללין מעריב כי בהכ"נ הוא מקדש מעט ויש הרבה דברים שאנו נוהגין כבמקדש ועושין בזה זכר למקדש ממש שהי' מדליקין בו המנורה בעוד היום גדול כדאיתא בשו"ע סי' תרע"א ס"ז ובמג"א סק"ט שם דמדקדקין להניח המנורה בבהכ"נ כמו שהי' במקדש וגם מה שנוהגין עוד הפעם להדליק הנרות חנוכה בבהכ"נ בבוקר בזמן תפלת שחרית משום פרסומי