התעוררות תשובה חלק ב קז

עברה עכ"ל, ונלענ"ד לפרש השאלה והתשובה דהא דבר ידוע הוא לעוסקים בהלכה ההוא דכבתה אין זקוק ומאי קשיא לי' גם אם צריך לברך, וגם התשובה שהשיב הרשב"א מסתברא וכו' הא הלכתא הוא ונראה בהקדם לפרש דברי רש"י, כבתה מפרש רש"י נר חנוכה, פשיטא הא בחנוכה איירינן ויש לפרש דלכאורה י"ל דלשון כבתה קאי עליו על האיש שהוא כבה אותה, או דקאי על הנר שנכבה מעצמו כגון אותן פתילות ושמנים והוא לשון נקיבה דקאי על הנר לכך מפרש רשיי כבתה נר חנוכה הנר חנוכה נכבה ולא הוא כבה ועל זה נשאל הרשב"א ז"ל אם הוא בא לתקנה ונכבה בשוגג אם חייב לחזור ולהדליק דכבתה אין זקוק לה קאי דווקא הנר כבתה או דקאי גם על האיש גם אם צריך לחזור ולברך (גם י"ל דאי אמרינן לתרץ דאי לא אדליק מדליק אין צריך שעור א"כ כבר יצא בזה) והשיב הרשב"א דמסתברא דהוה לי' ככבתה שאין זקוק לה פי' דהא דכבה הוא הוה לי' ככבתה מעצמו ואין זקוק לה זה סברא כיון דטעם דכאז"ל הוא משום הדלקה עושה מצוה והדלקה העיקר א"כ אין חלוק אם הוא כבה אותה בשוגג או אם נכבה מעצמה כיון דעיקר ההדלקה ואם בא וכו' פי' אפילו אי צריך שעור מ"מ עיקר מצוה הדלקה רק אם קיים המצוה כתקונה וכיון שכבר יצא עיקר מצוה אין צריך לברך הגם שעושה מצוה גם בהניח אותה עוד דולק מ"מ מצות הדלקה כבר עברה והברכה הוא להדליק

ועוד איתא שם בבעל המאור ז"ל ומסקנא דשמעתא דחיישינן בנר חנוכה לבזוי מצוה אפילו להשתמש לאורה לדבר הרשות כגון הרצאת מעות, אבל קדושה אין בה ומותר להשתמש לאורה תשמיש של מצוה ולעולם צריך שתהא נר אחרת עומד בבית עכ"ל בעל המאור ז"ל ונ"ל לדקדק לכאורה הוא דיבור בפני עצמו ולמה מביא הכל בחדא מחתא ונ"ל ליישב בהקדם קושית הרמב"ן למה פסק הבעל המאור דתשמיש מצוה מותר הא פסקינן כרב דמותר להדליק בפתילות וכו' ולדידי' גם תשמיש מצוה אסור כדפירוש הרב בעצמו, ונ"ל לומר דבאמת לרב אפילו תשמיש מצוה אסור דאם לא כן למה יהא שרי הא אתי לאטויי אבל לדידן דקיי"ל כרבא דצריך נר אחרת להשתמש לאורה וא"כ להלכתא יכולין לפסוק כרב אסי דדווקא הרצאת מעות אסור אבל דמצוה מותר וכי תיקשי האיך מותר בשבת הא אתי לאטויי כיון דצריך נר אחרת להשתמש לאורה להשתמש לדברים שאינם של מצוה או משום היכר ממילא לא יבא להשתמש לאותו נר אבל רב לא סבר להא, דאי סבר בתשמיש מצוה מותר א"כ ע"כ צריך לומר דסבר להא דרבא דצריך נר אחרת והוה לי' הגמ' לפרושי שזה טעמא דרב ומסקנא דשמעתא דחיישינן בנ"ח לביזוי מצוה ותיקשי כיון דתשמיש מצוה מותר א"כ אתי לאטויי וקשיא הלכתא אהלכתא לרז"ה, לכך מביא הרב על זה לעולם צריך שתהא נר אחרת עמו בבית וכיון דבלא"ה צריך נר אחרת אפילו למ"ד מותר להשתמש לאורה ממילא ישתמש לאותו נר מה דצריך ותשמיש חול אסור משים ביזוי מצוה כנ"ל נכון וממילא מותר בשבת להדליק באותן פתילות ושמנים משום דלא ישתמש אצלם כיון דאית לי' נר אחרת

ובזה האיר ה' את עיני בימי האורה מה דהי' תמוה לי מאז שבנוסחת הנרות הללו אנו אומרים קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, קושית הגמ' מה קדושה יש בה, אלא דנוסחא זו סבר כרב דמותר להדליק בפתילות ושמנים האלו בשבת משום דאסור להשתמש לאורה וע"כ סבר קודש הם דומיא דמנורה, ואפי' תשמיש קדושה אסור אצלם אפילו לראות בספר וכן פסקינן בשו"ע סי' תרע"ג ושפיר אמרינן נוסחא זו אלא דקשה לי לדברי בעל המאור דאמר דמ"ד דאסור להרצות מעות ס"ל דרק ביזוי מצוה אסור אבל תשמיש מצוה מותר וחולק על רב הלא שניהם המה מרא דשמעתא רב, וניחא לדברי הר"ן דס"ל למ"ד אסור להרצות מעות מודה דתשמיש מצוה אסור רק אשמעינן דתשמיש קל ועראי ג"כ אסור משום ביזוי מצוה ואולי לא הי' לבעל המאור בשם השמעתות הגירסא אליבא דרב או אמוראי אליבא דרב

ב) נ"ל הא דאמרינן הוקצה למצותה היינו שאסור ליהנות ממנו אפילו דרך כבוד כגון להריח בעצי הדס של לולב וגם אסור ביזוי מצוה אפילו אינו נהנה ממנו כגון שמפסיע עליהם אפילו לאחר תשמישם למצוה כדאי' בגמ' שאסור לפסוע על עצי סוכה אחר סוכות או לפסוע על הושענות לאחר הו"ר לאחר מצותן יעויין בשו"ע או"ח סי' . . .). אך יש לספק אם בדבר שהוקצה למצותה מותר לעשות מצוה אחרת בו דלא אמרו הוקצה למצוה דמשמע שרק למצוה הוקצה אבל לדבר