התעוררות תשובה חלק ב קו

עתים רחוקות שיאכל חי', ובהמה שכיח בכל יום ולא ילמדו מחי' על בהמה ובהג"א מביא וכן הובא בשו"ע שכל מה שבבהמה אסור ה"ה דאסור בחי' ואין לזוז מפסק של שו"ע משום לא פלוג גזרו ונהיגי כך

ב) נלענ"ד דאם כל רוב חכמי ישראל בעולם גזרו דבר דינם כסנהדרי גדולה של ע"א שחל גזירתם על כל ישראל וראיי' מהרמב"ם בהקדמה במשנה תורה שכתב שאין יכולין לכוף לבני מדינה אחת לקיים גזירות תקנות מנהגות שהנהיגו חכמי מדינה אחרת (ולמדינתם פשיטא שיוכל לתקן או בעירו כמבואר בשו"ע חו"מ סי' ב' בש"ך שם בשם מרדכי בשם רגמ"ה שכיון שנתמנה על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים כמבואר בטו"ז יו"ד סי'. . שאם עשה תקנה למגדר מלתא עובר עליה משום לא תסור) מה שאין כן מה שהובא בגמ' צריכין כל ישראל לקיים אותו כיון שרוב או כל חכמי ישראל הסכימו על דבר זה וכל ישראל קבלו אותם בל"ס הטעם שגזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו אין יכולין חכמים לגזור, ואם גזרו ולא נתפשטו ברוב ישראל יכולין גם ב"ד אחר הקטן ממנו לבטל עיין ריש הלכות ממרים) והנה הרמב"ם עצמו שם כתב ע"ס שנים סמך לחיבור הגמ' הי' ב"ד גדול של ע"א א"כ האיך יכולין לכוף כל ישראל לקיים גזירתם מה שתיקנו באותן שנים קודם חיבור הגמ' כיון שלא הי' ב"ד של ע"א ומוכח שכל או רוב חכמי ישראל דינם כבית דינו הגדול, אבל יש להשיב על זה אולי באמת לא הביא רב אשי בגמ' רק מה שתקנו ב"ד הגדול אבל מה שגזרו חכמי ישראל באותו שנים באמת לא הביא

סימן ע"ה שאלה בעיר שרגיל טריפות האווזות ורוצה יהודי אחד לקנותם כדי לשלחם לעיר גדולה למכרם על איזה אופן יש להתיר דבר זה כי אסור לסחור בנבילות וטריפות כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קי"ז ס"א

תשובה הנה מבואר שם בהג"ה וז"ל וכן מי שנזדמנו לו נבילות וטריפות בביתו מותר למכרם, בהשקפה ראשונה נ"ל על אופן זה אם קונה האווזות בחייהם מכל אחד ואחד שרוצה לשחוט אווזא וזה שרי ואח"כ יוכל למכור הטריפות דהוה כנזדמן לו, ולפ"ז דעתי להורות כך שיתן לכל אחד נוסחא זה החתום מטה קונה אווז זו בעד כך וכך (והוא קונה אותו בהגבהה) ב) הקונה מחייב את עצמו שאם ירצה המוכר לקנותם בחזרה מחוייב למכרו בעד רווח כך וכך ויוכל ליתן לו הריוח מיד כדי שלא יהי' צריך לטרוח עצמו לחזור אחריו ויהא זה למעות קדימה ע"כ היינו אחר שקנה אותו בהגבהה יוכל להתחייב עצמו על זה וליקח מעות קדימה כמבואר בשו"ע חו"מ סי' ר"א ס"ב וז"ל כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון ע"י שנתן הלוקח פרוטה למוכר וכן המנהג לפי מה שנאמר לי במדינה זו ועיין בסמ"ע שם סק"ד דבזה לא שייך שיאמר המוכר נשרפו חטך בעליי'. והנה במה שקונה המוכר האווזא בחזרה בנתינת דמי קדימה הוא קנין גמור כמבואר שם בסמ"ע סי' ר"ד סק"ד ועוד כיון שהוא האווזא אצל הקונה לא שייך נשרפה חטך ותלוי בפלוגתת הסמ"ע והש"ך סי' קצ"ח ס"ט בסמ"ע שם ובש"ך שם סק"ט, וכיון שנוח לו יותר אם האווזות יהא כשרים כי מזה יש לו ריוח בטוח ואם ימצאו טריפה אזי לו לטרחו לשלחם למקום אחר טירחא רבה ואינו יודע שער מקום שנמכר, ואולי יפסיד עוד בו מתכווין הוא ביוקר מסחרו וריוח שלו וכוונתו לכשירות הוה מתכווין עיקר על הכשרות ואין לומר שזה הוא הערמה כיון שקנין כהוגן ממש הוא לכל השיטות וגם אם נחוש משום הערמה להרבה פוסקים איסור סחורות עם נבילות וטריפות רק מדרבנן ובדרבנן הערמה שרי ועוד הלא הטו"ז סי' קי"ז סק"ב ביו"ד מתיר להדיא לשליח למכרם גם אם ירויח בו יש לסמוך גם אם הקנין אינו מועיל לשיטות דסוברים הערמה הוא ואיסור המסחר מדאורייתא אסור יש לסמוך לעומת זה על הטו"ז על הנ"ל

סימן ע"ו

הר"ן במס' שבת פ' במה מדליקין מביא תשובות הרשב"א וז"ל נשאל הרשב"א ז"ל אם לאחר שהדליק בא לתקנה וכבה אותה בשוגג אם חייב לחזור ולהדליק, ואם מברך פעם ב', והשיב מסתברא שאינו חייב להדליקה דהוה לי' ככבתה שאין זקוק לה דהדלקה עושה מצוה וכבר הדליקה, ואם בא להדליקה אינו מברך עליה דמצות הדלקה כבר