התעוררות תשובה חלק ב קה

כבר נשתה רוב יין של הכוס ויש לחלק ולומר כיון שהוה כוס מלא ושיורי מצוה יוצאין בשתיית השעור גם אם כבר נשתה רוב הכוס והנה בשו"ע או"ח סי' תע"ג ס"ט מבואר להדיא וז"ל אם יש בו הרבה רביעית שותין ממנו כל כך בני אדם כמנין רביעית שבו ומג"א שם וז"ל משמע דלכתחלה מותרין הרבה לצאת בכוס אחד ולפ"מ שכתבנו י"ל שגם מזה אינו ראיי' כיון שהי' מלא בשעה שמברכין עליו והמה שותין שיורי מצוה, ומתירוץ התוס' אשר הבאנו לעיל מוכח אם לא שתה מכוס של מצוה עצמה אשר בירך וקידש עליו אפילו בדיעבד לא יצא דאם לא כן לא תירצו מידי כיון דבדיעבד יצא לשפוך לידו ויטעום ותמי' רבה על השו"ע סי' רע"א סט"ו וז"ל אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו יביא כוס אחר ומברך עליו בפה"ג ואינו צריך לחזור ולקדש הלא מוכח מתוס' אלו דצריך דוקא לשתות מכוס של קידוש ומעכב בדיעבד והט"ז שם סקי"ט והמג"א סקל"ב פלפול שם באריכות ולא עורר על דברי תוס' אלו ולפ"מ שכתב הטו"ז בסוף אותו ס"ק מתשובת מהרי"ל שאם הי' בשעת הקידוש יין על השולחן או על הספסל אצלו מוכן לשתות אז וודאי אינו צריך לא בפה"ג ולא לקידוש שנית: אלא ישתה המוכן לפניו כמ"ש ברמ"א סי' ר"ט והוא מתשובת מהרי"ל דהוה כאלו קידש על יין ההוא ובזה אמרינן כולהו נבגי דברכתא נינהו עכ"ל אתי שפיר כיון דהוה כאלו קידש על יין ההוא א"כ אם שותה ממנו הוה כאלו שותה מכוס של קידוש עצמה אבל לפ"ז צריך לשתות מאותו קנקן הצלוחית עצמה שיש בו היין ולא לשפוך תחלה אותו על כוס

סימן ע"ג נ"ל לדקדק בדברי הרמב"ם הל' סנהדרין פ"ד הל' י"א ובפי' המשניות פ"א מ"א דסנהדרין וז"ל ביד חזקה נראין לי הדברים שאם הסכימו "כל" החכמים שבארץ ישראל נראה שדי בחכמי ארץ ישראל בלבד, ובפירוש המשניות על משנה ראשונה בסנהדרין כי כשיהי' הסכמה מכל החכמים והתלמידים (הוסיף בזה לא לבד החכמים אלא התלמידים) וכו' ובלבד שיהי' זה בא"י עכ"ל, אין הכרע בדברי רבינו בפ' המשניות אם צריכין הסכמה מכל חכמי ישראל גם בחוץ לארץ רק עיקר הסמיכה היא בא"י היינו שחכמי ישראל הסומכין והנסמך יהי' בא"י רק צריכין להוסיף גם הסכמת חכמי חו"ל או די בחכמי א"י לבדם אבל מחבורו יד החזקה נראה להדיא שדי בהסכמת חכמי א"י לבדם ולדעתי כיון שיכולין לסמוך רק לאיזה דברים ולא לכולם לא יסמכו אותם לעבר שנים ולקדש חדשים וכדומה לבטל דברים הקדומין רק לברר ספקות הלכות המתחדשות בכל יום ולדון דיני קנסות וכל שאר דברים אבל לא לבטל גדר שגדרו חכמז"ל כגון לקדש ע"פ הראיי' שישתנו סדרי חדשים ומועדות עי"ז ובפרט כי מהר"ל חביב חולק על מהר"י בירב יעויי"ש עד שיבא אליהו ויסמוך סנהדרי גדולה ולהם יהי' דין סנהדרין מה"ת

נסתפקתי אם סמך מוסמך עד משה רבינו לאחד והוא אינו רוצה להיות סמוך, אם אח"כ רוצה לדון בדיני קנסות ובכל הדברים אם יש לו דין סמוך כי אין זוכין לאדם בעל כרחו, או נאמר כיון שהסמוך הסמיך אותו (פי סמיכה יוכל להיות אפילו שלא בפניו כדאי' ברמב"ם פ"ג מהל' סנהדרין) נסמך הוא ממילא בין רוצה בין אינו רוצה ולו דין סמוך והדבר צריך הכרע

סימן ע"ד שאלה שומנו של גיד של חי' שנתערב אם צריך ששים

תשובה הרשב"א כתב שאסרו שומנו של גיד משום חלב א"כ בחי' דלא שייך בו איסור חלב שומנו של גיד מותר לגמרי, אבל בטור ב"י סי' קי"ב מביא הטעם משום חלב ומשום גיד, וחזינא לגאון (עיין כ"ס יו"ד סי' ע"א וכ"ס או"ח סי' נ"א) שפירש בטוב טעם ששניהם אמת תחלת איסורו משום לתא דגיד וכיון שאסרו אותו יטעה העולם איסורו משום חלב ויאמרו כשם ששומן זה בטל ברוב ה"ה כל חלב בטל ברוב והוצרכו לאסור בששים אטו לתא דחלב ושני טעמים שאסרו משום גיד ומשום חלב אחד, לפי זה חלב של חי' שמותר לגמרי לא שייך לאסור שומנו של גיד בס' אטו חלבו דהא חלבו מותר לגמרי, ואין לומר כיון ששומנו של גיד של חי' בטל ברוב ע"כ יהא ידוע לכל העולם ששומנו של גיד אסור רק משום לתא דגיד ממילא גבי בהמה ג"כ בטל ברוב דהא ידעו העולם ע"י שומנו של גיד של חי' שבטל ברוב שאינו אסור רק משום גיד די"ל כיון שאין חי' שכיח ונמצא רק ביערות ומדבריות. אלא