התעוררות תשובה חלק ב קד

בשו"ע חו"מ) שרוצה ללמוד מדברי הסמ"ע שם שאם עבר ואכל בשוגג איסור דרבנן איננו נחשב לחוטא בשוגג ואינו צריך כפרה לכן אם מכרו לאחד איסור דרבנן וכבר אכלו אין צריך המוכר להחזיר לו הדמים ולפי דבריו היו מותר אבל דברי' קשין להלמן הוא מביא ראיי' מגמ' עירובין דף ס"ט ע"ב שאי' שם שבדרבנן עבדינן עובדא ואח"כ מתיבנן תיובתא ואם שוגג באיסור דרבנן חוטא הוא האיך רשאי לשתוק ברמותו עובר על איסור דרבנן, אבל המעיין שם ברש"י יראה להדיא שמותבינן תיובתא לברר אם מותר או אסור ובשעת מעשה הוא רק ספק לשואל אם הוא איסור דרבנן וכן מביא הש"ך סי' רמ"ב ס"ק בשם תה"ד שאם השואל בדעתו שהוא בוודאי איסור דרבנן אז תיכף ומיד צריך לעוררו שלא יעשה מעשה, והטעם כיון שרבו עושה הלכה למעשה בל"ס עיין בדבר זה ונתברר לו ההיתר לכן עבדינן עובדא ואח"כ מותבינן תיובתא, אבל אם השואל באמת מסופק אם הוא איסור דרבנן אלא צריך למחות בידו קודם מעשה א"כ מזה ראיי' להפך לחוו"ד שאפילו אם הוא מסופק אם הוא איסור דרבנן צריך למחות בידו מכש"כ שלא להכשילו ועוד שיש ראיי' מתוס' פסחים דף ק"ז ע"ב על הא דאשתלי וטעים קודם הבדלה, שמקשין שהקב"ה אינו מביא תקלה אף לבהמתן של צדיקים, ומתרצין דווקא בדבר מאכל שאין הזמן גורם האיסור רק איסור בעצמו בזה שייך אין הקב"ה מביא תקלה, והנה הבדלה על הכוס לכולי עלמא רק מצוה איסור דרבנן, ולטעום קודם הבדלה הוא עוד איסור קל מדרבנן (הגם שעונש חמור אם עבר על איסור דרבנן ובשוגג אין לו שום חטא מה מקשה התוס' הלא לא חטא כלל אלא מוכח שיש בזה חטא ואסור להכשילו, ומדברי התוס' שבת דף י"ב ע"ב שמביא הירושלמי שרבי ירמי' ור' זירא היו יחד ואכלו כלכלה של תאינים בטבלא בשוגג ומסיק הירושלמי על זה שאם הראשונים כמלאכים אנו אינן אפילו כחמורו של ר' פנחס בן יאיר ומעשר פירות איננו רק מדרבנן ואעפ"כ נראה מהירושלמי שנכשלו באסור ונראה שגם בשוגג בדרבנן יש איסור, אבל זה יש לדחות שר' ירמי' הי' בארץ ישראל כדמוכח מגמ' ביצה פ"ב... דאמר הני בבלאי טפשאי, וס"ל כרמב"ם דתרומות פירות דאורייתא, אבל יש ראיי' גמורה מגמ' ע"ז דף כ"א ע"א ובתוס' שם ד"ה ותיפוק לי' שהא דאסור להשכיר מרחץ לכותי מפני שעושה מלאכה בחולו של מועד והוא נקראת על שמו של ישראל ואסור משום מראית העין, ומקשה הגמ' ותיפוק לי' משום לפני עור וכתב הר"ר אלחנן מכאן מוכח שעובר על לפני עור אם מכשילו באסור דרבנן, מלאכת חול המועד הוא רק איסור מדרבנן, והנה הכותי סובר שמותר לעשות מלאכה בחוה"מ (ועיין ברש"י שם) ואומר מותר אונס הוא ואפילו שוגג אינו ואעפ"כ מקשה הגמ' ותיפוק לי' משום לפני עור מוכח משם להדיא דאסור

סימן ע"ב נלענ"ד שאם יש לאחד כוס גדול המחזיק הרבה ואין בו אלא רביעית יין יכול לקדש עליו פשיטא שלכתחלה צריך להיות מלא, אבל אם אין לו למלאות אינו מעכב הגם שהיין הוא מעט וכמעט שאינו ניכר כיון שהוא שיעור כוס יפה וראיי' מדברי תוס' פסחים דף ק"ה ע"ב וז"ל בד"ה שמע מינה טעמו פגמו מיהו קשה היכי מוכח טעמו פגמו מדלא טעם העודף אכתי תיקשי לי' אמאי לא טעים לי' בידים או בכלי אחר, כדאמר באלו דברים, וי"ל בכוס חובה כגון הבדלה ובה"מ וקידוש צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית, מוכח מקושייתו דהא מיירי בשאין לו כוס אחר להריק ממנו וכי שופך מכוס זה לידו וטעים לא נשאר עוד הכוס מלא כבתחלה כי חסר מלא לוגמיו והאיך יכול לברך עליו אח"כ בהמ"ז דהא קיימינן השתא דשו"מ ברכה טעונה כוס מוכח דיצא בדיעבד גם אם אין הכוס מלא אבל יש לפקפק אולי לכה"פ צריך להיות רובו מלא ורובו ככולו אבל אם רובו ריקם איננו יוצא ויש להביא ראיי' קצת שיוצא מדברי תוס' פסחים דף צ"ט בד"ה לא יפחתו שהוכיחו שבני בית אין צריכין לכל א' ד' כוסות כי יוצאין אם שומעין הגדה וברכות מבעל הבית כמו בקידוש מדקאמרינן לקמן ק"ט ע"ב השקה מהן לבניו ובני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא מוכח דאין צריכין כל אחד כוס דהא לא מגיע לבני ביתו לכל אחד לשתות שיעור כיון דשתה בעל בית רובא דכסא והשעור הוא רובא דכסא משמע דאם הי' כוס גדול שהי' מגיע לכל אחד שעור רובא דכסא (של רביעית) שהוא מלא לוגמי' הי' יוצאין ידי ארבע כוסות הגם שנקט סתם ובני ביתו רבים ואם יגיע יין לאחרונים