התעוררות תשובה חלק ב קג

ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים היינו לנפש לא יטמא בעמיו וכדמסיק הגמ' דמיירי בספי לי' בידים כי אם לשארו הקרוב אלי' מותר לטמאותו בידים, ויש לתמוה הלא ספי בידים אסור בכל הגדולים בין אנשים בין נשים ומכאן אנו דרשינן אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן א"כ הי' מותר לנשים לטמאות בידים וזה לא מצינו בשום מקום אבל באמת אינו קשה דהא להזהיר גדולים על הקטנים ילפינן מריבוי הקרא כיון דכתיב עוד הפעם ואמרת, ואצל תיבת ואמרת לא כתיב בני אהרן אלא למעלה בדבור ראשון כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אבל אחר ואמרת לא כתיב בני אהרן

ותמי' לי קצת על מה שכתב הנמוקי יוסף ביבמות דכשיטת ר' חננאל דאסור לינק מן הנכרית כמו שאסור מבהמה טמאה דמלישנא התוספתא מוכח כוותי' אלא שקשה מדברי אגדה שאמר הקב"ה למשרע"ה פה שידבר עם השכינה יינק מן הנכרית משמע דלא הוה רק מילי דחסידותא וקשה הלא קודם מתן כל ישראל הי' להם דין בן נח והיה כולם מותרים לאכול נבילות וטריפות ולא חילק ביניהם אלא שאין מן הראוי כיון שאסור אח"כ במתן תורה שיאמרו למפרע פה שיינק מן הנכרית, זה באמת רק מילי דחסידות אבל ר"א קאי לדידן לאחר מתן תורה וצריך יישוב

סימן ע' שאלה בימי החורף שנושרים הרבה עלים מהאילנות ובפרט אם יש רוח עד שנכסה הארץ מאוד מהם והאנשים הענוגים האסטניסים נאה להם שאין מרגישים עי"ז בהלוכם עליהם לחות הקרקע אם נשרו בשבת קודש העלים אם מותר לילך עליהם יען שהוא מוקצה

תשובה אם היו מונחים מקודם שבת הרבה עלים ונפלו עליהם בשבת קצת עלים עד שהעלים המונחים למעלה המה רוב כנגד העלים הנושרים אעפ"כ הם אין בטליים חד בתרי כיון שמוקצה הוא דשיל"מ והי' ניכר האיסור מעיקרא בשעת נפילת העלה עד שיגיע לקרקע יעויין במג"א סי' תצ"ח סקכ"ח, ועוד כיון שיודעים שלמעלה מונחים העלים המוקצים הווי פניכר האיסור ואין בטל. על זה יש לומר כיון שעלים מועטים הם אינו נהנה מהם כי עלים מועטים אינם פועלים שלא ירגיש עי"ז לחות הקרקע אבל אם נתכבד המקום בעש"ק או באותן האילנות כגון אילן אגוז שנושרים הרבה עלים בין לילה, ובפרט אם הוא רוח, אזי יש לדון אם גם יש סברא להקל משום טלטול כי מוקצה מותר לטלטל ברגל (י"ל הטעם כי אין דרך לטלטל ברגל, אבל על עלים הזה דרך לדרוך עליהם, מ"מ אין כוונתו לטלטלם וגם לא הוה פסיק רישי' אבל הוא אסור משום שמוש מוקצה שנהנה ממוקצה גופה ע"י תשמישו, ואינו דומה למה שאי' במג"א שהנאת מוקצה שרי זה כגון אם דולקים עצים של מוקצה שהוא נהנה מרחוק משלהבת שלהם, אבל כאן הוא דורך ונהנה ממוקצה גופה יעויין במג"א היטב סי' תק"ט סקט"ז והנה אם נאמר שהדריכה עליהם איננה אלא הנאה, ומוקצה מותר בהנאה עיין מג"א סי' תק"ג סק"ג, מ"מ בסימן תק"א סקי"ב נראה דהמג"א סבר דמוקצה אסור בהנאה (ועיין מחהש"ק) וכאן נהנה "מיד" בדריכתו עליהם שנהנה במה שאינו מרגיש מלחות הקרקע על ידיהם, ועוד שהם מחממים רגליו ויש לו הנאה מזה וצ"ע בכל זה

ב') נ"ל אותן צייטונגען ובהם חידושי תורה הבאים בשבת ויו"ט מחוץ לתחום אם מותר לקרות בהם גם למי שנשלח לו דלמוד בו מצוה ומצוה לאו ליהנות ניתנו כמו בשופר דשרי כמבואר סי' תקפ"ו סכ"ב. והנה המג"א מביא בשם רמ"מ דאין מברך שהחיינו בקניית ספרים חדשים ואם עיקר לימודו לשם מצוה מקרי מצוה הגם שיש לו הנאה בהדייהו כמבואר פסחים דף וי"ו ע"ב גבי בדיקת חמץ והאומר שקל זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור, מ"מ עיקר לימודים בעלה זו הוא רק להנאת פלפול ואולי מיקרי ג"כ מצוה הגם שהיא לא לשמה, והנה כיון שנשתלח מהמוציא לאור בערב יו"ט הרי זה כמו מי שנשתלחו לו וקנה שביתה בין השמשות בתחום של מי שנשתלח לו והוא בא על מסילת הברזל מחוץ לתחום אליו, והוה דינו כמו דבר שהי' חוץ לתחום והובא ביו"ט לתחום עיין סי' ת"ה סיט אם נחשב כאנוסים ובמג"א אי' שם דוקא בלית לי' פירי אחרינא וזה דחוק דהא אית לי' ללמוד הרבה ענינים וכי צריך דווקא לפלפול זה

סימן ע"א שאלה אם מותר להכשיל לחבירו באיסור דרבנן אם חבירו אינו יודע שעושה בזה איסורו

תשובה חזינן לגאון (עיין חוו"ד סי' רל"ג סק"ד