התעוררות תשובה חלק ב קב

כידוע, ולחוש שאם תוקטן לו הלהב יחליפנו בלאמפע אחרת, גם זה אינו כמו שאין אנו חוששין בסתם נר שידליק אחרת אשר הלהב גדולה או שמנו מרובה אלא גזרו שמא יטה וזה לא שייך בנר עלעקטרי

סימן פ"ט שאלה אם מותר לכהן קטן להביאו תחת האוהל אשר יביאו שמה טומאה אח"כ. ב') הלא ספי לי' בידים ממש לטמאותו אסור מה"ת אם מת לו אחד מהקרובים אשר מצווה בגדול לטמאות להם ואם לא רצה מטמאין אותו בע"כ אם מותר להגדול לטמאות הקטן בזה

תשובה הנה ביבמות דף קי"ד ע"א איתא אל יאמר אדם לתינוק בשבת הבא לי מפתח או חותם אלא מניחו תולש מניחו זורק ומביא מזה ראייה לר' פדת שהתיר לר' יצחק בר ביסנא להוליך תינוק ותינוקת למקום שאבדו המפתחות שיביאו לו בשבת, והנה מוכח מזה כיון שאינו נותנו בידים לעשות האיסור מותר, הגם שעי"ז שיוליך הקטן לשם יעשה האיסור, וקשה ממס' שבת סוף פ' המצניע שסבר ת"ק המוציא חגב חי טמא פטור מפני שאינו מצניעו ליתן לתינוק כי אסור ליתנו לו לשחק שמא ימות ויאכל אותו ורש"י שם הגם שקטן או"נ אין ב"ד מ"ל מ"מ ספי בידים אסור א"כ קשה סוגיא זו מסוגיא דיבמות: וצ"ל ביבמות שמוליך התנוקות שמה יש כמה ספיקות אולי לא ימצאו אותו ואם ימצאו אולי לא יעלה על דעתם להביאם לו ואם יביאם לו אולי יביאו באופן שאין בהולכה זו איסור דאורייתא, אבל כאן כיון שדרך החגב שמצחק בו התינוק תמיד שימות ודרך התינוק לאכלו הוה כשכיח ורגיל ושכיח ורגיל הוה כוודאי והוה כספי בידים ממש ולפ"ז בזמן שנתן לו החגב לתינוק לצחק בו לא הי' עדיין שם איסור רק שאח"כ שיבא האיסור ואעפ"כ מיקרי ספי בידים מכש"כ בזה שמוליך התינוק תחת הבית אשר בוודאי אח"כ יוטמא שם פשיטא דאסור

, והנה לספות לכהן קטן שיטמא לקרובים לפי מובן הפשוט אסור כיון שאין לקטן שום מצוה ולא שום חיוב עליו אסור לגדול לעבור בלא תעשה לטמאותו כמו דילפינן מקרא להזהיר גדולים על הקטנים אבל י"ל לפי טעמא דתה"ד משום זה אסרה התורה ספי בידים כדי שלא להרגילו שיעשה אח"כ בגדלותו א"כ אדרבה הי' בזה מצוה לספות בידים להרגילו לעשות כך בגדלותו לקיים מצות טומאת קרובים והנה בב"מ דף קט"ו ע"א מפורש להדיא דר"ש דדריש טעמא דקרא אפילו לקולא דמותר להחביל בגד אלמנה שהיא עשירה, שעני' אין ממשכנין אותה מפני שאתה חייב להחזיר לה ועתה משיאה שם רע בשכונותה וזה לא שייך גבי עשירה שאין צריך להחזיר לה העבוט בבוקר ובערב מכש"כ אם דרשינן טעמא דקרא לחומרא אם יוציא קולא מחומרא זה שמותר להקל דאפי' לקולא לבד דרשינן טעמא דקרא אבל באמת אנן פסקינן כר"י שם ולא דרשינן טעמא דקרא וצ"ע לפ"ז אם מותר לטמאות לקטן לאחד ממתי מצוה, ויש להביא ראיי' מפסחים דף ס"ח ע"א בתוס' שם ד"ה שלכן מותר ליתן לקטן לאכול מהפסח אע"פ שאינו נמנה עליו (היינו שאינו מועיל מיניו עליו עיי"ש) משום מצות חינוך חזינן כדי לחנכו במצוה ובפרט במצוה מה שמאותו ענין ממש מותר לספות לי' בידים הגם שספי לי' בידים הוא אסור מה"ת א"כ ה"ה הכי דשרי לטמאותו כדי לחנכו במצוה זו אבל באמת יש לחלק דהתם גוף אכילת פסח גם לגדול שהוא טהור אם אוכל מפסח של חבורה אחת אין בו איסור לאו רק איסור עשה שלא למנויו ובזה ספי לי' בידים מותר לחנכו במצוה זו אבל טומאת כהנים שהוא בל"ת אין ראיי' משם ועוד דספק אם יבא בגדלותו למצות טומאת קרובים משא"כ לאכילת פסח יבא בוודאי בגדלותו, והמעיין בגוף דברי התוס' אלו יראה בהדיא שכוונת הר"י (בעל תוספות) כך דהא דגילה לנו הקרא דספי לי' בידים אסור הוא רק בטומאת נבילות ושקצים שאין בו שום צד מצוה אם יאכל אותו משא"כ בפסח שיש בו מצות חינוך אין ראיי' משם שאסור, ויש להסביר עוד יותר דבפסח שלא למנוייו אינו אלא איסור עשה והתורה שגילתה לן שספי בידים אסור לא כתב אלא במצות לא תעשה, ואם נאמר שנלמוד ספי לי' בידים גם במצות עשה שיהא אסור משרצים וטומאה כיון שהטעם שספי לי' בידים אסור כדי שלא להרגילו כשיגדיל א"כ מאי שנא עשה מלא תעשה, וזה שכתבו תוס' שאינו דומה שבזה מקיים מצות חינוך ואין יכולים ללמוד משקצים וטומאה כמובן

ולפ"מ שכתבנו לעיל סברת התה"ד מותר בידים לטמאותו לקרוביו י"ל שכך כתוב בקרא אמור