התעוררות תשובה חלק א צט

מכפר ולא כריש לקיש וגם רבי מודה לזה ושייך חזי לאצטרופי. ועי"ל אם גם נתכפר לו מ"מ אם חוזר ואוכל חצי שיעור כיון דבחצי שיעור שניי' שאכל בתוך כדי אכילת פרס על כרחך איננו עוד מעונה כיון דכבר אכל חצי שיעור חייב על חצי שיעור השניי' על ידי הראשונה דגבי יוהכ"פ אין כתיב אכילה רק אשר לא תעונה ממילא אם אוכל סמוך לכניסת הלילה ביוהכ"פ חצי שיעור בתוך כא"פ נוסף לחצי שיעור שאכל מבעוד יום הי' חייב וממילא שייך חזי לאצטרופי ואתיא כשיטת הטו"ז שצריך לברך ברכה אחרונה על מעט יין שרוף כיון שדרך לשתות ממנו מעט ודי בזה המעט. אבל כן יש להקשות למה לא היו הכהנים אוכלים לחם הפנים ושעיר החטאת ביום הכפורים פחות מכשיעור לרבי דאז גם לרבי יוחנן מותר מן התורה דהא הכהנים ביום היו אוכלים דמכפר היום ומבעט לא שייך גבי כהנים דאכלו במקדש לשם מצוה, וצ"ל דגזרו חז"ל בכה"ג כיון דהי' להם שעות לאכול בעיוהכ"פ ואין לומר דחששו דילמא יעשה להם נס כבימי שמעון הצדיק שמגיע על אחד כפול והי' שבע ממנו וממילא כיון דאינו מעונה חייב דלא עביד רחמנא ניסא לשיקרא שיתחייבו על ידי נס כרת אדרבא יתברכו לטוב. ועי"ל הקושי' הראשונה דבאומר אחטא ויהכ"פ מכפר גם רבי מודה דאינו מכפר ואוכל אדעתא דהכי דמכפר או אינו ושפיר שייך חזי לאצטרופי. סי' קכ"ו במגילה (ו' ע"א) תני רב יוסף ומשלוח מנות שני מנות לאיש אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם, הא דשינה ר' יוסף בלשונו נ"ל עפ"י מה דאיתא בשו"ע (סי' תרצ"ה סע' ד') בהג"ה דמשלו' מנות לא ישלח לאשה משום חשש סבלונו' וזה דווקא בפנוי', אבל לענ"ד דלאשת איש פשיטא דאסור דהא אין שואלים בשלום אשה כלל ודורן הוה בכלל שאילת שלום כמבואר בסימן תרצ"ג בהג"ה ובמג"א שם ובסימן תקנ"ד ובמג"א סע"ק כ"ב הלכות ת"ב, לכן נקט ר' יוסף ומשלוח מנות שתי מתנות "לאיש" אחד ולא לאשה ואיתא עוד שם בהג"ה דמתנות לאביוני' מותר גם לאשה לכן דקדק ר"י ומתנות לאביוני' לשני בני אדם דבזה גם אשה במשמע. רבי יודא נשיאה שלח לי' לר' אושיע' אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא שלח לי' קיימת בנו רבינו ומשלוח מנית איש לרעהו ומתנות לאביונים, ודקדקו הרבה מפרשים היאך קיים בפעם אחת שתי מצות האלו וברש"י הדר שלח לי' איהו לא גרסינן, ויש ליישב דאיתא בשו"ע אהע"ז הלכות קידושין דאדם חשוב שמקבל דורן מאשה בההוא הנאת כבוד שמקבלת ממנו ההוא הנאה שוה פרוטה יוכל לקדש אותה אם כן הנשיא ששלח מנות לר' אושיעא כיבד אותו בתורת איש "לרעהו" זה הכבוד הוה שוה פרוטה וקיים בזה ר"י ומתנות לאביונים וזה ששלח לו קיימת "בנו רבינו" ומשלוח מנות איש לרעהו" וממילא ומתנות לאביונים. עי"ל בדין שושבינות היכי דנהוג צריך גם הוא ליתן כאשר יגיע זמן חתינתו לשלוח לו כמבואר אהע"ז סי' ס' וכיון דהדרך לחזור ולשלוח למי ששלח צריך על כרחו לחזור ולשלוח, ואעפ"כ מקיים המשלח מצות ומשלוח מנות דהוא מחמת חיבה וקורבה שלח ואפילו לא רצה לקבל יצא המשלח ורב אושיעא עיכב לעצמו ולא חזר ושלח וקיים רבי על ידי שעיכב ר"א לעצמו השלוח מנות ולא חזר ושלח לרבי ומתנות לאביונים וזה הודיע לו רבי אושיע' ושפיר כתב רש"י הדר שלח לי' איהו לא גרסינן. עי"ל לפי מה שמבואר בתשובה אחת מרבותינו האחרונים זצ"ל שצריך לשלוח דווקא מנה הגונה כפשטות לשון מנה כדכתיב מנה אחת אפים ונלע"ד פשיטא דבתר מקבל אזלינן אם לדידי' חשוב הוא ולגבי ר' אושע' הי' גם אצלו פחות ממה ששלח רבי מנה חשובה ובהא דשלח יותר ממה שצריך עכב ר' אושיע' בתורת ומתנות לאביונים וזה שלח לי' קיימת "בנו" על ידי שהו' אצלו פחות גם כן מנה חשובה. וראייה לענ"ד אם שולח הרבה דברים קטנים שכל אחת לעצמה איננו מנה חשוב אבל הכל ביחד חשוב יוצא דהא רבה שדר למרי מלא טסקא דקשבא וכן איהו בחזרה והכלי מצרפם עיין מס' שבת (צ"א ע"ב) במתני' וראי' לדבר מהא דמגילה דף ז' ע"ב דשדר לי' מלא טסקא דזנגבילא דכל חתוכת זנגביל בפני עצמו לא הוה דבר חשוב אבל בשק יחד נצטרפו. סי' ק"כ נסתפקתי במי שיש לו ילדים קטנים אשר זה דרכם כסל למו אוכלים פירות אילן בחשאי כל עוד שלא נתבשלו לגמרי והוא יסוד לכמה חלאים רח"ל, אם מותר לתלוש הפרחים מהאילנות בעודם קטנים כדי שלא יהא פירות כי חמירא סכנתא ובל תשחית דגופא עדיף.