התעוררות תשובה חלק א ק

נלע"ד בגמרא בבא קמא (צ"ב ע"א) איתא שמואל אייתי לי' אריסי' תאיני דהוה קאי ביני גופני אשכח בה טעמא דגופני אמר לאריסי' מכחשי כולי האי זיל אייתי לי מקורייהו פירש"י עקרם ושרשם, ולענ"ד יש לפרש מקורייהו לשון קורות כמו אין מבקעים עצים לא מן הקורות וקאמר לי' שיביאו לו קורות ממנו ולא שיעקרם לגמרי, והטעם כיון דאמר מכחשי כולי האי דיו אם יקוץ אותו וישאר מגזעו למעלה מן הארץ שיוכל לחזור ולצמוח כי מזה לא יוכחשו כולי האי רק מעט ומפני אותו מעט לא הותר לו להשחית אותו ולעקור האילן לגמרי, וכן דקדקו בתוס' בבא בתרא (כ"ו ע"ח) מלשון זה כולי האי היכא דלא מכחיש הרבה י"ל דאסור לקצוץ עיי"ש בתוס', ועוד איתא בתוס' ב"ק שם הגם דגופני עדיפי מאילנא מ"מ המה מייבשים זמן הרבה קודם משאר אילנות, ואילנות קיימים יותר א"כ בעת שייבשו הגפנים אזי בנתיים יגדל האילן עוד הפעם ויטעון פירות ולח יזיק עוד לגפנים שאינם עוד לכן אסור לעקרו לגמרי

והנה יש לדון אם כמו שהוא כדרך הטבע שסמוך לאילן גדול משרשיו יפרו דקלים קטנים סמוכים מאוד זה לזה אם מותר לעקור מביניהם כדי שיוכל השאר הנשארים הנצמחים לגדל בטוב להא אם כוונתו לצורך שיש לו הנאה מאחרים יותר אם עוקר אלו יהא ונותר כמו שמותר לקוץ כדי שלא יפסידו או הזרעים או הגפנים הסמוכים בהם, ונ"ל דלכאורה יש לדון אם שייך לא תשחית באילן קטן אשר עדיין איננו נושא פירות כי בקרא כתיב לא תשחית את עיצה כי ממנו תאכל לבוא מפניך במצור ועיין ברמב"ן שם פירושו כמו שפירש האע"ז שהמה הישראל בשעת המחנה יאכלו ממנו ומשמע דווקא חם כבר נושא פירות ואולי צריך שידע גם כן כי עץ מאכל הוא ושעברו שני ערלה וכן משמע דמיירי מאילנות גדולות מדכתיב לנדוח עליו גרזן ובפרט דקרא מיירי לבנות ממנו במצור וצריך העצים לכך סתמא דמילתא מעצים גדולים בונים כדאיתא שם ברמב"ן, ובפרט בגמרא מוכח הדיא כן ולזה רק אילנות גדולות ראוים לכך. אבל באמת צ"ל דדבר הכתוב בהוה דהא פסקינן בכל זמן ובכל מקום לוקים בהשחית אילן מאכל או גם גרמא דיליה אסור כדאיתא ברמב"ם פ"ה מהלכות מלכים שגם לסתום מעיינות המים שממנו שותה אסור, וצריך לומר רק דהכתוב נקט לנדוח עליו גרזן כי דבר הכתוב בהווה בעת מצור שצריך לעצים גדולים אבל באמת גם קטנים אסור ולא יהיו עצים קטנים פחותים מסתימת מעיינות דאסיר דגורם שלא יהא יניקה כ"כ למים מכש"כ אם עוקר לגמרי דלא יוכלו לטעון הפירות בקרוב רק עד לשנה הבא

וכיון דמוכח דאסור יען שעתיד לגדל פירות וכן כראה דאי לאו הכי וכי מותר להשחית אילן מאכל בחורף יען שאין מגדל עתה פירות ה"ה אילנות קטנות שאסור כיון שעתידים לגדל, וגאון אחד כביעה"ץ מתיר אם עוקר האילן עם שרשיו ועפר שעליו באופן שיוכל לחיות עמו דלא הוה משחית וראייתו מערלה דאם עקר אילן כזה עם עפרו ונטעו במקום אחר אינו מונה עוד הפעם שני ערלה משא"כ באילן בלא עפרו ושרשו, והחתם סופר סמך על זה רק לחומרא דהיכא דצריך למקומו של אילן והוא נצרך לו יותר מהאילן דמותר לעקרו א"כ רק בכהאי גוונא מותר לעקרו עם עפרו ושרשו כיון יכול לשמש מקומו בלא השחית את האילן לא הותר לו השחתה, וידוע באילנות קטנות הסמוכות זו לזו קשה לעקרם עם שרשם ועפרם דא"כ הי' צריך לעקור כולם עם עפרם ושרש' ובזה לא הועיל כלום כמובן ומה שרצה להחמיר בחתם סופר שהי' נראה להחמיר באיסור דאורייתא שצריך לעקרו עם עפרו ושרשו

והנה לפי זה גם אם תולש הפרחים כיון שעתידים לגדל פירות דומה דבר זה לאילן קטן או לאילן בימי חורף הגם שעתה אינו מגדל כיון שעתיד לגדל לאחר זמן יש בו משום בל תשחית, מכש"כ בפרחים גופייהו שעתידים לגדל בקרוב אך הא מבואר דלצורך גדול מזה ממה שיש לו הנאה מאילן זה כגון שלא יכחיש אחרים או צריך למקומו מותר על פי הדין והלא אין צריך גדול מזה למען לא ישחיתו ויחלו גופי אנשים הגם שיש לומר לא יתלוש ולא תאכל מ"מ בקטנים וקטני קטנים אשר אין להם דעת כדרך הקטנים דלאו בני דיעה ומחשבה טובה המה בזה, ולעמוד לכל אחד שומר קשה הלא גם לנשים קשה לעמוד שומר כדאיתא להדיא ברמב"ם הלכות שביתת עשור וז"ל דנשים האוכלות בעיוכ"פ עד שחשיכה אין ממחים בידם וכו' שהרי אי אפשר להיות שוטר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו עכ"ל ומכש"כ בקטנים וקטני קטנים להיות שומר כל היום עליהם וא"כ הי' מותר היכא דאי אפשר לו או קשה לו לעשות גדר חזק שלא יפרצו ולא יעלו עליו ליקח לאכול מפירות אילן ועוד יש לחלק דאילנות שכבר עושים פירות אסור למנוע מהם המעיינות שמשקים

אותם משא"כ אם אין להם פירות עוד על להבא