התעוררות תשובה חלק א צח

לכן נקט התנא וכן הוא אומר ומצא חן וגו' "ואדם" אדם היינו המון עם הפשוטים, והוה אמינא לאידך גיסא דיקח בפניהם צריך ליזהר אבל הישראל היינו החשובים בלי ספק לא יחשדוהו ויקיימו בצדק תשפוט עמיתך וידינוהו לכף זכות לכן נקט התנא תחלה גם הקרא והייתם נקיים מה "ומישראל" היינו החשובים, ויש לומר דלפי סברא זו מקשה הגמרא דלמה לתנא למימר משום חשדא שהוא רק מצות עשה תיפוק לי' משום לפני עור דהוא לא תעשה, והנה מוכח דגם אם העובר איסור דרבנן בשוגג אסור להכשילו ויש לי עוד הרהורי דברים בזה וכעת אין לי מקום להאריך בזה

סי' קכ"ד מי שנטל ידיו במים הפסולים לנטילה במים ראשונים ושניים ונגע במפה שקינח בה, אם ידיו טמאים שצריך לנגב ידיו תחלה וליטול עוד פעם במים כשרים לפי מה שאיתא בשו"ע סימן קס"ג סעיף ח' ובמג"א שם שידיו טמאים, אם חזר ונגע במפה נ"ל ע"פ מה שאיתא בסימן ק"ס סעיף י"א בהג"ה ובמג"א שם בשם ה"ה יש לומר כיון דנטילה זו פסולה ולא עלתה לו כהוגן דינו כאלו נגע בידיו במים אחרים שלא נטל בהם ואינם מטמאים ידיו כדאיתא במג"א הנ"ל ס"ק ט"ו ואין צריך לנגב ידיו תחלה וזה היינו אם נגע אחר נטילה כהוגן באמצע הסעודה על ידי שהסיח דעתו וחזר ונגע במפה הלזו, שקנח ידיו ממים שאינם כשרים לנטילה אבל אם מסופק אם היו המים שנטל לאכילה מים כשרים לנטילה שמותר לאכול באכילה זו יען שספק בנטילת ידים להקל ואח"כ נגע במפה זו אחר שקנח ידיו בו מנטילה זו אזי ממה נפשך ידיו אינם טהורים וצריך לחזור וליטול ידיו דהוה כשני שבילין ובאו שניהם לשאול בבת אחת, ולא דמי להא דאיתא שם סימן ק"ס סעיף י"א ספק אם היו כשרים וספק אם היו רביעית וספק נטל שמותר לאכול ובמג"א שם ס"ק י"ג בשם הר"ש שגם בכל אלו ספיקות יחד מותר לאכול י"ל הטעם דיוכל להיות שהיו המים רביעית והיו כשרים לנטילה וגם נטל ידיו בהם ואין ממה נפשך הסותר, אבל בזה ממנ"פ אם היו פסולים לנטילה הוה כאילו לא נטל ידיו ואם היו כשרים הרי חזר ונטמאו במפה, משא"כ בשאר ספק להקל אך לפי דברי שכנה"ג הובא בבאר היטב באין לו מים כשרים יטול במים הפסולים בלי ברכה משמע שהועיל נטילה זו א"כ יש לעיין בחזר ונגע במפה מה דינו

סי' קכ"ה (הערות שונות) (א) מה שאיתא בהלכות ר"ה סימן תקצ"א סעיף ב' ובהג"ה שם שיש לומר ושני שעירים לכפר והוא מר"ת עיין דג"מ שם נראה העיקר כמו שהובא באור זרוע הגדול הלכות עירובין בשם רבינו יעקב (הוא ר"ת) שאחר ובחדש השביעי יש לומר מלבד עולת החודש שכתוב בתורה ואח"כ ומנחתם וכו' ובזה יאמר תחת שאומר בכל השנה ושעיר עתה יאמר ושני שעירים

(ב) במג"א (תרט"ו ס"ק ג') מביא כי יש להקל בקטן בן י"ג שנים שלא הביא שתי שערות בשאר תעניתים דאולי לא הביא עדיין וקטן הוא וספק עיין במחהש"ק שם נ"ל דבאותו יום לא יהא שליח ציבור אפילו במקום דליכא יו"ד שמתענים הגם שאינו אומר הש"צ ענינו (כיון דאיכא פלוגתת דרבוותא וספק ברכות להקל) ולא יעלה לתורה דקטן אינו עולה למנין שלשה אפילו אם חל התענית בב' וה' דבלאו"ה קורין בתורה והטעם משום דהוה תרתי דסתרי דאינו מתענה דילמא קטן הוה והיאך יכול להוציא באותו יום רבים והוה דומיא דשני שבילין ובאו לשאול בבת אחת

(ג) המון עם אשכנזים מדקדקים שלא לאכול אגוזים קודם הושענא רבא ובמס' שבת (דף קי"ד ע"ב) מוכח דהוה מפצעי' אגוזים ממנחת יוהכ"פ ולמעלה שיהא מוכן להם לערב ואפילו בר"ה גופא לא הובא בשו"ע רק המדקדקים נזהרים

(ד) הקשני בני הב' המופלג כ"ה משה שיחי' ביום הכפורים (העע"ל) רבי יוחנן שסבר חצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי לרבי דיוהכ"פ מכפר בלא תשובה היכא שייך חזי לאצטרופי הלא כיון שאכל מיד נתכפר לו עיין שבועות י"ג ע"ב דמקשה הגמרא לרבי כרת דיומא היכי משכחת ומסיק שם סמוך לחשיכה דלא היו שהות ביום לכפר ופשיטא שאז אין ראוי' עוד להצטרף אח"כ בליל' [וכדאית' בצל"ח דבשביעי של פסח לעת ערב סמוך לחשיכה לא שייך חזי לאצטרופי] ותלמיד אחד תירץ דבלילה דלא מכפר שייך חזי לאצטרופי והנה בגוף הקושיא יש לומר רב יוחנן דסבר חצי שיעור אסור מן התורה מוק' לסתם מתניתין ביומא ריש פרק יוהכ"פ כרבנן ולא כרבי או מיירי במבעט ואפילו לרבי דאין יוהכ"פ מכפר ורב יוחנן לשיטתי' בכריתות דף ז' ע"א דמבעט ביוהכ"פ גם רבי מודה דאין