התעוררות תשובה חלק א צו

משום רמש האדמה וזה אשמעינן דדווקא דגים שחיים וגדלים רק במים להם סנפיר וקשקשת סימן טהרה יעי"ש בריטב"א, והנה לפי זה כיון דכל הני רבוותא אוסרים והוא חסור בכמה לאוין מן התורה ומאוד הזהירה התורה ואמרה אל תטמאו בכל אלה ונטמאתם בם יש לחוש לשיטת כל הני רבוותא, ועוד הרי לח מצינו שחולקים עליהם רק בפירוש בניתא דבי כרבא מה כוונתו של ר' יהודא אבל בגוף הסברא אולי מודו כיון שכתוב את זה תאכלו ומכל אשר במים משמע דייקא רותם שיש לו סנפיר וקשקשת במים מהם יאכלו אבל לח מאותן שגדילים וחיים גם ביבשה אעפ"י שיש להם סנפיר וקשקשת לכן לענ"ד אסורים לאכול ותו לא מידי

סי' קכ"ב בדין ברכת בורא נפשות שמסיימים ברוך חי העולמים והוא עפ"י מה דאיתא בירושלמי שמסיים ברוך אתה ה' חי העולמים ומסיק הרא"ש כיון דבגמרא דידן לא אתמר לכן מספק ברכה לבטלה יחתום בלי שם והוא תמוה מאוד דתנן מקום שאמרו שלא לחתום אם חתם מסתמא אינו יוצא גם בחלק הראשון של הברכה והוה ברכה לבטלה גם החלק הראשון דהא משנה ממה שטבעו חכמים הברכה ומה הועילו לצאת מידי ספק במה שחותם בלי שם הלא אם צריך לחתום בשם עדיין חלק ראשון מהברכה בספק ברכה לבטלה, וצ"ל דסבר עיקר כגמרא דילן אך לחומרא בעלמא יסיים כן בלי שם דאם יסיים בשם והוה מקום שאמרו שלא לחתום וחתם גם בחלק ראשון לא יצא והוה שתיהם ברכות לבטלה כן יש לומר וכנראה מלשון הרמב"ם פ"א מהלכות ברכות הלכה ז' מ"מ טוב שלא לחתום שאם חותם והוה לי' שלא לחתום הפתיחה והחתימה שניהם הוה לבטלה ואם הו' מקו שאמרו לחתום ולא חתם הוה רק ברכה אחת לבטלה ומוטב שתהי' אחת בחשש לבטלה משניהם הפתיחה והחתימה

והנה לענין אמן מה יעשה אם הלכה כגמרא דידן והוא עונה אמן אחר חי העולמים מה שאין שייך לברכה לגמרא דידן אז הוה אמן יתומה ואי מברך אחר נפש כל חי דילמא עדיין לא הוה סיום הברכה והוה אמן חטופה, ויען כאשר כתבנו למעלה כי עיקר כגמרא דידן הוה לן לענות אמן אחר נפש כל חי, וצריך לומר דשבח בעלמא הוסיפו על הברכה וזה מותר בדיעבד דהא כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים אם אינו משנה עיקר טופס ותוכן הברכה יוצא בדיעבד ואינו אלא טועה וכאן בסוף הברכה האריכו בשבח זה להוציא קצת ידי הירושלמי ויוכל לענות אחר חי העולמים אמן והנה על כרחינו צריכים לומר מה שאינו אלא דרך שבח אינו קפידא כל כך אם חותם בו דהא בשו"ע סימן קפ"ח איתא דאם שכח בשבת ר"ח רצה ויעלה ויבא מברך ברוך שנתן שבתות וכולו ור"ח ומסיים רק בשל שבת ולא בר"ח ובמג"א שם הגם שהגמרא מסיפק שגם בר"ח גרידא יסיים בשל ר"ח מ"מ אין מוסיפים גם אם אין מזכיר שם מוכח אם חותם בשבת גרידא אין קפידא

והנה נלע"ד ליישב תמיהת הטי"ז בסימן ל"א על הרמ"א דכתב לברך על תפלין בחוה"מ בלחש ומתמיה כלפי שמים מאי נפקא לן אי בלחש אי בקול רם והוא תמוה מאוד, ונ"ל דהא חי גם נוהגין כהרא"ש ומברכינן על התפלין מ"מ כיון שהרבה ראשונים סוברי' דפטור ואסור להניח תפלין בחוה"מ כדפסק המח' פשיטא דלא יצא מידי ספק ברכה והשומע הוה בספק עניית אמן דאסור לענות על ברכה לבטלה לכן יברך בלחש למען לא ישמע השומע ויבוא לכלל עניית ספק אמן דאם אינו מחייב בברכה עושה איסור ואם לא יענה דילמא חייב בברכה זו ואינו עונה ועושה איסור חמיר שאינו עונה הגם שהמברך עכ"ח מברך דאין לנו ברירה ונקטינן להלכה לברך אבל השומע למה יכניסו אותו לספק אמן וכדכתבנו וזה ממש כדאיתא בפמ"ג טעם על שמברכים בלחישה על תפילין של ראש

] וראיתי מי שדקדק למה אין אומרים בשכמל"ו אחר ברכת הלל בר"ח דהברכה גם כן ספק, ונלע"ד יען שאחר ברכה לבטלה אומרים ברוך שם כבוד וכו' והוא מהירושלמי והטעם דבזה שאומר ברוך שם מראה שחשוב מאוד שמו הגדול יתברך שמו ומברך כבוד מלכותו יתברך וממילא מה שבירך ברכה לבטלה שהוציא ש"ש לבטלה שוגג ואונס הי' ובברכת הלל דר"ח מיד הוא מתחיל הללוי' הללו את שם ה' וכל ההלל בזה מחשיב מאוד כבוד שמו יתברך ודי בזה, ועוד יש לומר טעם שאין אומרים בשכ"מ אחר ברכת ההלל דמיד אחר הברכה אי מחויב לברך על ההלל ומפסיק בין הברכה לתחלת המצוה בברוך שם הוה הפסק בין ברכה לתחלת המצוה במה שאין לו שייכות להמצוה והוה ברכה לבטלה ברכה הזו שבירך על ידי שהפסיק במה שאומר בשכ"מ ומיגרע גרע, אך אחר יהללוך הי' לו לומר בשכ"מ אך יש לומר כיון שלא תקנו בתחלתה משום ספק ה"ה בסופה לא תקנו שלא לחלק, ועוד יהללוך גופא משבח בה כבודו יתברך וגם כל ההלל הוא