התעוררות תשובה חלק א צה

ואפילו לר' יהושע וכדפסק הרמב"ם פ"ב מהלכות שגגות הלכה ח' כמוהו דאפילו בלא עשה מצוה פטור היינו אם הי' עליו חיוב מצוה זו ביום זה אפילו בגוף אחר עיין בכסף משנה שם, אבל אם היום איננו יו"ט לא היה עליו חיוב כלל מעיקרא גם לר' יהושע חייב, הגם שספק מצות עשה גם הרמב"ם מודה דספיקו מן התורה לחומר' (כדאית' בהחת' סופר ובחוות דעת) היינו אם מחויב בודאי וספק הוא אי קיים העשה אבל כאן החיוב מעיקרא הוה ספק ופטור מן התורה ובזה כולי עלמא מודים שפטור מן התורה הגם שיש לומר גם במצוה דרבנן טעה בדבר מצוה פטור מחטאת למ"ד דר"א ורבי יהושע למדו הדבר מע"ז מה התם דלא עביד מצוה, אבל בעביד מצוה או שהיה טרוד בדבר מצוה פטור וכמ"ד כל דרבנן דאורייתא הוא משום שאל אביך ויגדך או לא תסור או משום ושמרתם את משמרתי א"כ הכא נמי דפטור או לפי פירש"י בסוכה (מ"א ע"ב) שהיה טריד במצוה ומחשב יעסוק וממהר לעשיתה עכ"ל משמע מרש"י משום דהוה כמו אונס וכיון דאונס הוא י"ל אם טרוד גם במצוה דרבנן כל כך על ידי שהיא חביבה ויקרה בעיניו אוכם מיקרי וגם כן פטור דטרוד על ידיה והוא אונסו ופטור, ועפי"ז יש ללמוד זכות לאותן המאחרים בערב שבת חנוכה ומדליקים בביהשמ"ש על ידי שנתאחרו טרודים במצוה וחושבים שעדיין יום הוא וכן בכל ערב שבת בהדלקות נר שבת מ"מ גם אי גם בדרבנן שייך טרוד במצוה ופטור מחטאת היינו שודאי חייב לכהפ"ח מדרבנן מ"מ בספיקא דיומא בזמן הבית דאז רק כל ישראל מעצמן נהגו שני ימים משום ספק דאורייתא להחמיר, ואם קמי שמיא או אח"כ שנודע להם שיום ראשון או יום ב' חול הי' אז אפילו מצוה דרבנן לא היה להם בעשייתה כמו שהוא בכל ספק דאורייתא או שמקיים הדאורייתא ואם איננו, לא קיים אפי' מצוה דרבנן, דלכן אין מברכין על ספק מצוה דאורייתא כדאיתא ברמב"ם רק אח"כ כאשר תקני חכמים דשלחו מתם הגם שבקיאין עתה בקבועא דירחא אעפ"כ לקיים שניהם אז מקיים מצות וודאי מדרבנן אבל כל כמה דלא תקנו חכמים בפירוש כן הוה רק ספק דאוריי' ולא מברכינן כמו מילת אנדרוגינוס ועיין היטב בזה ברמב"ם ריש הלכות חנוכה ובה"ה ובלח"מ שם

ומיושב בזה למה נקט ר' יוסי הלכה זה גבי לולב ולא גבי ר"ה שחל בשבת והוציא השופר, דבר"ה הוה בכל העולם ואפילו חוץ לתחום ירושלים ספק והוה ספק אם חייב מעיקרא לתקוע שופר והוה ספק דאורייתא להקל ואין עליו חיוב מצוה מן התורה ובאמת אם הוציא חייב שלא הוציא ברשות ובירושלים גופא ובכל מקומות הסמוכים ונראה שהיו בקיאים ויודעים שהיום ר"ה היו תוקעים באמת, ואפילו לרש"י דרק במקדש היו תוקעים ובירושלים ובמקומות הסמוכים לא (רק אחר שבטל ונחרב המקדש היו תוקעין בירושלים ובסביבותיה) אתי שפיר דרוב פעמים לא היו באו עדים קודם המנחה כדאיתא ברש"י מס' ר"ה על מתניתין בראשונה היו מקבלים ועד אז עדיין ספק דאורייתא הוא אם מחויב מעיקרא ומן התורה פטור, הגם שבאו עדים אח"כ ואגלאי מילתא שהיו מחויב מ"מ בשעה שתקע לא היה מחויב עדיין וחייב אם הוציא השופר כיון דאז אין מחויב ולא קיים מצוה ואפשר דצריך לחזור ולתקוע אחר קידוש ב"ד כיון דעד אז לא היה מחויב בדבר, ושפיר שייך שמא יעבירנו חוץ הב"ד דזהיר: ולא שייך מעיקרא גזירה זיו

וארווח לן תמיה גדולה לפי מה דאיתא (ביצה דף י"ר ע"א) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ואם כן רוב פעמים היה יו"ט ראשןן יו"ט ומן התורה אזלינן בתר רוב אם כן למה גזרו שמא יעבירנו משום שאין בקיאים בקיבועא דירחא ניזל בתר רוב ורובא דאורייתא וכמו דבודאי לא גזרו כן לא יגזרו בספק זה דעל פי הרוב באו עדים והיום יו"ט ורובא כודאי (ועיין בשו"ת כתב סופר או"ח סי' נ"ח בד"ה קראתי שתירוץ הח"ס כיון דרוב וולדות בר קיימא לא גזרו במילה על הרוב כמו דלא גזרו בודאי מצוה, וקשה על הח"ס זצ"ל דהא רוב פעמים הי' יו"ט ביום א' אם כן ליכא למגזר גם כן על לולב ושופר שמא יעבירנו) לכן נלע"ד לאמיתה של תורה נ"ל דאין זה דומה לרוב ואיננו כלל בגדר רוב, דדוקא רוב שהוא בטבע או רוב שאיתא כן לפנינו עכשיו אזלינן בתר רוב, משא"כ אם גם חלו רוב פעמים בשנים שעברו שהיה יו"ט ביום ראשון על ידי שנתקדשו ביום למ"ד החודש מי יודע אם עתה יראו הלבנה גם כן ביום שלשים כי מה שייכות שנה זו בענין זה לשנים שעברו אולי יהא עתה ר"ח ביום ל"א ע"י שלא יראו לבנה עד יום ל"א, או גם אם יראו גם כן ביום למ"ד אולי יקרה מקרה שעדים לא יוכלו לבוא להעיד עד יום ל"א וזה בנקל הוא, אפילו את"ל שגם רוב זה ראיית לבנה היינו חידושה מיקרי טבעיות כי מקושר הילוכה וחידושה לפי חדשים ושנים שעברו ונילך בתר רוב,