התעוררות תשובה חלק א צד

סי' קי"ט שאלה מי שלא הדליק נר חנוכה כל הלילה אם מותר להדליק אחר עמוד השחר שגם אז שרגא בטהר יומא מהני ומאיר כיון שלא האיר היום נ"ל דמותר דהא נס המנורה היה כל היום שהיה דולק כל שמונת ימים בלילה וביום ואפילו אם נאמר כתירוץ הב"י (או"ח סי' תר"ע) שהיו מחלקים לשמנה חלקים והדליקו בכל לילה (וקיימו גם כן מצות הדלקה בכל לילה] מ"מ היה דולק מערב עד ערב כבימיו של שמעון הצדיק כדאיתא בגמרא שבת (דף כ"ב ע"ב) וברש"י ד"ה ובה הי', ובשעת הנס פשיטא שהי' חיבתן גדולה והי' דולק מערב עד ערב רק שביום אינו יכול להדליק בר חנוכה ששרגא בטיהרא מאי אהני מ"מ אחר עמוד השחר שעוד לא האיר היום כולו ונהנים ממנו מאורו ושרגא אז מהני פשיטא שיכול להדליק לאותן שיטות שמצותה כל הלילה או לדידן שמדליקין בפנים והיכר לבני הבית שמותר כל הלילה להדליק לכל השיטות כאשר פסק המג"א (סימן תרע"ב) עיי"ש

, ובזה מיושב במתניתין (מגילה כ' ע"ב) שחישב מצות הנוהגים כל הלילה ולא חישב הדלקת נר חנוכה ומסיים זה הכלל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ובגמרא קתני דמרבה אכילת פסחים ולא נקנו כר חנוכה, יען שהשנוים שם מצוותן רק עד עמוד השחר ונר חנוכה מצוותה גם אחר כך עד שיאור היום, וניחא נמי לפ"ז דלא קתני ק"ש שהלכה כרבן גמליאל שמצוותה עד עמוד השחר יען דפסקינן הלכה דבדיעבד יוצא בק"ש של לילה עד הנץ החמה ולא דמי לשנוים שונה שאין נוהגים רק עד ע"ה ואין לומר דלכן לא קחשיב ק"ש דכפליגתא גתא לא קיירא ור"א סבר רק עד אשמורה ראשונה דהא קתני שם קצירת העומר והוא גם כן פלוגתא דתנאי דסברי שקצירת העומר ביום כשר אבל על זה יש להשיב דמאן דאמר ביום כשר מודה גם כן ופשיטא דבלילה וודאי כשר ונוהג כל הלילה רק מוסיף עוד כל היום כשר לקצירה ואם כן הא דחשיב כל הלילה כשר לקצירת עומר זה לא הוה פלוגתא וכל עילם מודים לזה

וראיתי לרשב"א שבת בסוגיא דכבתה דנקט לפשיטות וז"ל דאם רצה להדליק מדליק סמוך לשקיעת החמה דהא איכא פרסומי ניסא עכ"ל עיי"ש ותא דתני משתשקע החמה אז הוה חיובא שצריך להדליק אבל יכול להקדים ומביא ראייה לזה, כש"כ לאחר עמוד השחר שחשיכה ואיכא היכרא יותר וכבר נתחייב בה, ונקט שם ג"כ בפשיטות דיכול להדליק כל הלילה דמצוותה בלילה כשר כל הלילה ועד שתכלה רגל מן השוק הוא רק למצוה מן המובחר

סי ק"כ בסוגיא דטבילת כלים (ביצה י"ז ע"ב) ושמא יעבירנו (בכמה מקומית בש"ס

הנה קשה לבן עזאי דסבר (שבת ה' ע"ב) מהלך כעומד ולדידי' אינו חייב בשמא יעבירנו אלא בקופץ כ"ה בירושלמי שהובא בתוספות שם ד"ה בשלמא, א"כ בשלמא אי טריד מחמת בהילות יעבור ד' אמות חבל לא שיתכוין לקפיץ ד' אמית כדי שיתחייב וקפיצת ד' אמות מעצמו לא שכיח גם בבהיל וטרוד ודוחק לומר שבן עזאי חולק וסובר דתוקעין דלא מצינו שום תכא שחולק על זה ויש ליישב דרש"י הקשה למה לא אמר שמא יוציאנו ומתרץ דרוב פעמים לא מחייב משום הכי אם לא היתה עקירה משעה ראשונה לשם כך ואיתא שם בתוספות בסוף הדיבור בשם הרשב"א דלבן עזאי דמהלך כעומד חייב גם אם לא היתה עקירה משעה ראשונה דכאשר נמלך בשעת הליכה להוציאו כיון דמהלך כעימד הות בכל פסיעה עקירה מחדש והוה עקירה משעה ראשונה לשם כך ממילא שפיר יש לגזור לבן עזאי משים יוציאנו, ורבה דנקט טעמא דשמא יעבירנו כיון דקיימא לן כחכמים לא כבן עזאי

מקשים לפי מה דפסקינן כר' יוסי דיו"ט הראשון של חג בשבת והוציא את הלילב לר"ה דפטור משום דטעה בדבר מציה יעשה מצוה פטור, אם כן היאך שייך מעיקרא גזירת שמא יעבירנו דהא גם אם יעבור פטור כיון שהיה טרוד בדבר מצוה והלך אצל הנקי לפיניד היאך לצאת מת ממילא לא כיון לצאת, בהגבהה הגם למ"ד מצת ת אין צריכית כוונה וסתמא כשהולך אצל בקי לא היפך הלולב א"כ כבר עשה המצוה וחייב, מ"מ למ"ד מצות צריכות כוונה והוא הולך אצל הבקי ללמוד מסתמא לא כיון בפירוש לצאת בהגבהה מה יאמר היא לגזירת שנא יעבירנו ורבא גופא סבר מצות א"צ כוונה ומתרץ על שופר כדרבה שמא יעבירנו בשופר בוודחי לא יצא שהרי הולך ללמוד לתקוע וי"ל דהא באמת בזמן שהיו בקיאין בקבועא דירחא איתא במס' סוכה (מ"ג ודף מ"ד ע"א) דבאמת נטלו לולב ולא גזרו ביום ראשון בשבת רק עכשיו משום ספק יו"ט ספק חול ושבת ודאי גזרו וא"כ אם יוציא הלולב אולי איננו יו"ט ולא עשה מצוה וחייב משום הוצאת שבת ודאי