התעוררות תשובה חלק א צג

הזה הגם שבקיאין בקיבועא דירחא הוה תקנה מדברי סופרים שתקנו כן ואם כן סתר הרמב"ם עצמו, אלא צריך לומר כמו שתירץ הלח"מ שם בהלכות ת"ת יעי"ש כדברי הר"ן כיון שלא תקנו אותי מעיקרא תקנה חדשה רק מפני שכבר נהגו כן תקנו לשאר במנהגם לכן היו משמע דקיל משאר דברי סופרים ואשמעינן דלא קיל רק מנדין אותו כמו על כל הדברים הרי לך להדיא שתקנת חכמים הוא וכן מוכח מרמב"ם ה' עדות פרק יו"ד הלכה ג' עבר עבירה שהחיוב שבה מדבריהם פסול לעדות מדבריהם ומבאר כגון שאכל בשר עוף בחלב או כלאים דרבנן או שחלל יום טוב שני של גליות ולא נקט שגם עובר על מנהג פסול לעדות רק כתב עבירה שחיוב בה מדבריהם והלא מבואר להדיא בדבריו פרק א' מהלכות יו"ט הלכה כ"א וז"ל זה שאנו עושין בחו"ל כל יו"ט מאלו שני ימים מנהג הוא ויו"ט שני מדברי סופרים הוא וכו' בהלכות קדה"ח נבאר טעם מנהג זה עכ"ל הרי בדיבור אחד נקט לשון מנהג ומדברי סופרים הוא והנה בפרק וי"ו מה' יו"ט כתב אינו אלא מנהג בלבד ובפרק א' שם הלכה כ"ב וז"ל יו"ט שני הגם שהוא מדברי סופרי' אבל מה שאסור בראשון אסור בשני נקט סתם דברי סופרים וכן הוא יפורש בשיטה מקובצת ביצה דף ד' ע"ב שיו"ט שני מסוד חכמים הוא ומפני כן אסור כל מלאכות והמה תקנו לברך ולהתפלל וקדש היום הרי מבואר להדיא שתקנת חכמים הוא דכתב מפני המנהג לא היו יכולים. לבטל כמה מצות כמו כן יעו"ש והמה ראו יקר תפארת גדולתו והבינו ברוח קדשם שהופע עליהם ממרום יודעי בינה לעתים מה עשה ישראל ובטלו הרבה מצות דאורייתא רק כדי שלא יזלזלו בקדושתו הגם שיוכלו לתקנו לקיימו עם הנחת תפלין רק מפני מורא שלא יזלזלו בטלו תפילין מצית עשה לכן גודל קדושתו, (עיין בחסד לאברהם בענין יו"ט שני ובברכי יוסף או"ח תרס"ח אות ו' ובשו"ע מהתניא סי' א' אות ח') והמקדש עמו ישראל יקדשינו בקדושתו ובקדושת יו"ט וכל טוב עלינו ועל כל ישראל אמן

סי' קי"ז האיר השי"ת עיני על דברי הרא"ה הובא בשיטה מקובצת ביצה שאין מי מעיין מתערבין עם מי מקוה שהמקוה מטהר באשבורין ומעין בזוחלין, ותמהים עליו כל הרואים הלא מעין מטהר גם כן באשבורין רק מטהר בזוחלין ג"כ וכי מפני שיש לו מעלה יתירה יקרא אינו מינו הלא לענין אשבורין מינו הוא, ומצאתי ראיה להרא"ה מגמרא חולין דף ס"ט ע"א דבעי אילפא אם הוציא בין סימן לסימן העובר ידו קודם שחיטת סימן השני אם השחיטה מועיל לטהר את היד מידי נבילה כיון שסימן ראשון מטהר משום נבילה ומתיר גם כן לאכילה והשני מטהר רק מידי נבילה אם מצרפים הסימנים ולא יוטהר היד אפילו מידי נבילה והוה ממש כסברת הרא"ה דלמה לא יהי' מצטרף סימן ראשון לשני לטהר מידי נבילה יען הראשון מטהר ומתיר לאכילה גם כן ויש לו מעלה עוד וזה סברת האי דילמא דלא יועיל, ורבא דפשט האיבעי' דמצרפים שני הסימנים עיי"ש ברש"י הטעם משום דבלאו"ה מצטרפים יחד להתיר העובר ה"ה דמצטרפים להתיר היד מוכח דמודה לסברת אילפא רק דפשט כיון דבלאו"ה מצטרפים להתיר לעובר מצטרף גם לטהר היד מוכח ממש כסברת הרא"ה

סי' קי"ח נסתפקתי אי בן נח מצווה על גניבת דעת הנה הריטב"א בחולין דף צ"ד ע"א מביא בשם בעלי תוספות דגניבת דעת דאורייתא הוא דלכן כתיב לא תגנובו דאפילו גניבת דעת אסור ומביא ראיי' מתוספתא דב"ק דשלשה גנבים הם וגונב דעת הבריות הוא היותר מכולם, והנה דבריו תמוהים מאוד שם דסובר גם במתנה גניבת דעת אסור וכתב שם ולא תגנובו קאי גם על גוי דלכן כתיב נגינת אתנחתא על תגנובו ופסקא בזה הקרא מסיפא דקרח לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו קאי רק בישראל דכתיב בי' בעמיתו אבל מגוי מותר היכא דלא הוה חילול השם ולא תגנובו נפסק בנגינה ואיש בעמיתו לא קאי אדלעיל על לא תגנובו ותמוה מאוד וכי משקר ומכחיש לו לא הוה גניבת דעת (חוץ אם נדחוק לומר דדווקא גניבת דעת אם עושה בו מעשה כגון שמוכר לו נבילה במר דשחוטה משא"כ בדיבור) ובעיקר גניבת דעת יש לומר קל וחומר ומה גניבת ממונו אסיר גניבת דעתו לא כל שכן כמו שאמרו חז"ל (בבא מציעא פ' הזהב) על אונאת גופי שחמיר מאונאת ממון, וכי כן גוי מגוי כיון שאסור לגנוב ממונו כש"כ דעתו, והגם שק"ו משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת נתנה רק לישראל ולא לבני נח מ"מ מסתברא שכן הוא וצ"ע ולפי זה הי' אסור להכשיל לגוי שיגנוב דעת גוי אחר משום לפני עור ומכש"כ שאסור לגוי לגנוב דעת ישראל