התעוררות תשובה חלק א צב

סי' קט"ו שאלה אם חמור יו"ט שני כמו שאר דברי סופרים יען כי אינו אלא מנהג. תשובה חמור מאוד מאוד ונבאר מגמרא ופוסקים חומרו, ולא לחנם ראו חז"ל לתקנו ומה ראו על ככה ומה הגיע עליהם ברוח הקודש ההופע עליהם ממרום בקדושת יו"ט שני ויודעי בינה לעתים מה יעשו ישראל וכל אחיהם על פיהם

הנה ברמב"ם וכן סתמו כל פוסקים ראשונים ואחרונים בלי שום חולק כלל שבשבת שחל ביו"ט ראשון של סוכות ור"ה שאין תוקעים בשופר ואין נוטלים לולב באותו יום ובטלו מכל ישראל בארץ ובחו"ל שני מצוות דאורייתא החמורות האלו ואם נשאל למה דבר זה הלא מבואר טעמו להדיא בגמרא סוכה דף מ"ג ע"א ומ"ד ע"א בזמן דבקיאין בקבועא דירחה היו נוטלין לולב ביום ראשון שחל בשבת רק עתה דלא בקיאי והוה ספיקא דיומא ולדידן לא דחי וכיון דלדידן לא דחי לדידהו בני א"י נמי לא דחי בזמן שאין בהמק"ד קיים, ויעוין היטב ברמב"ם הלכות לולב פ"ז מהלכה י"ג עד הלכה י"ט ובהה"ם שם הלכה י"ג, ועתה הגם דבקיאין בקיבועא דירחא מ"מ כיון דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם נשאר הדבר כמו שהיה אז בזמן דלא בקיאים ואין נוטלים לולב כן הוא בה"ה שם וכן מבואר להדיא ברשב"א מס' סוכה באריכות דכיון דשלחו מתם הזהרו אנן כמו שאין בקיאין דמי ולא דחי לדידן וממילא לא דחו גם לדידהו בני א"י מוכח מזה דהגם דבקיאין בקבועא דירחא עתה ומן הדין לידחי לולב ביום א' של חג שחל בשבת מ"מ כיון דגזרו חז"ל עלן שנעשה עצמן כאינן בקיאין ולעשות שני ימים טובים לא דחי לולב גם לדידן וממילא גם לדידהו מכל זה מוכח דיום טוב שני גורם רק הוא הגורם ועל ידי תקנתו של י"ט שני נתקנה גם כן לבטל מכל ישראל שופר ולולב, וראה כמה כחו גדול לבטל מכל ישראל מצוות דאורייתות אלו בשנה אחת יען ראו חז"ל ברוח קדשם את יקר תפארת גדולת יו"ט שני תקנו כך ומחויבים אנחנו לשמוע אל דבריהם מכח לא תסור או שאל אביך ויגדך ושמרתם את משמרתי משמרת לתורה שלא יחזור הדבר לקלקולו, ובפרט שבטלו בכל יו"ט שני מרובא דרובא ישראל מצות תפילין שהיא שמונה מצות עשה יראו שנוח יותר לעשות יו"ט שני מלקיים מצות תפילין דאורייתא ועוד שתפילין להניח אינו מלאכה רק שלא יבואו לזלזל בו בקדושתו בטלו משום זה לגמרי מצות תפילין והלא דבר הוא הלא לא היו דעתם לבטל התורה אלא לקיימה ולסעדה ראה כמה גדול כחו

והנה דבר פשוט שאין בכח המנהג שנהגו לבטל מצות דאורייתא אפילו רק בשב ואל תעשה רק לחכמים יש כח לתקן לבטל בשב ואל תעשה לפעמים לעשות סייג וגדר, אם כן מוכח שדברי סופרים ממש הוא ולא רק מנהג בלבד והנה כן מפורש כמה פעמים להדיא ברמב"ם הלכות קידוש החודש פ"ה הלכה ה' תקנת חכמים שיזהרו במנהג אבותיהם בידיהם ובהלכה ו' יו"ט שני שאנו עושים בגליות בזמן הזה "מדברי סופרים" שתקנו דבר זה וכן הוא שם הלכה י"ב שיו"ט שני "מדברי סופרים" שתקנו דבר זה ובר"ן סופה חיתא להדיא דשלחו מתם הוא מהסנהדרין שתקנו דבר זה (וברשב"א מסכת סוכה איתא שהלל האחרון ובית דינו שקדש לנו כל הראשי חדשים עד ביאת גואל וזכור לטוב שבלעדו לא הי' לנו יו"ט ור"ח הם תקנו והתנו שישאר הדבר על מכונו הראשון לעשות שני ימים טובים) רק אם לא היו נוהגים שני ימים מעיקרא לא היו מתקנים לכתחלה דבר זה אבל יען שכבר נהגו תקנו שישארו במנהגם וכן מורה לשון הרמב"ם פ"ה מה' קידוש החודש הלכה ה' וז"ל אבל תקנת חכמים הוא שיזהרו במנהג אבותיהם בידיהם, ויעוין בר"ן שם בארוכה, ומיושב לדבריו של הר"ן גם לשון מנהג אבל באמת לשון מנהג אינו מורה רק שהוא מנהגא בעלמא הגם שדבר שהוא רק מנהג הוא עובר עליו גם כן בלא תסור כמבואר ברמב"ם ריש הלכות ממרים להדיא, אלא מנהג נאמר על דבר שרבים עושים תמיד בכל פעם זה תוכן כוונת פירוש מנהג, וראיי' מדברי הרי"ף פרק ד' דסוכה דקאמר ויתבינן בשמיני בסוכה דילמא שביעי הוא "ונוהגים" בו מנהג יו"ט דילמא שמיני הוא מוכח להדיא דגם על יו"ט דאורייתא שמיני עצרת בזמן הזה נקט לשון "ונוהגים" בו מנהג יו"ט והוא חיוב מן התורה עתה ומקדם היו ספק דאורייתא

רק עומד לפרש הא דאיתא בשו"ע יו"ד סימן של"ד סעיף מ"ג דמנדין המחלל יו"ט שני אעפ"י שהוא מנהג משמע שאיני אלא מנהג בלבד רק חמיר מנהגו דמנדין, וקשה מ"ש מנהג זה מכל המנהגות שאין מנדין עליה אבל באמת לשון זה הוא לשון הרמב"ם בהלכות ת"ת פרק ו' הלכה י"א והוא בפירוש אמר בהלכות קידוש החודש כמה פעמים שיו"ט שני בזמן