התעוררות תשובה חלק א צא

שחל בשבת תפלת יו"ט לחוד דצריך לחזור ולהתפלל של שבת וגם של יו"ט ובדיעבד אם התפלל תפלת שבת לחוד אח"כ יצא

ויש לומר אם טעתה ואמרה רק של יו"ט ושכחה לומר של שבת ועדיין אם היא לא קבלה שבת (לפי מנהגינו שהנשים מקבלת שבת בברכת הדלקה) בזה תוסיף להדליק עוד נר ותברך ויהא עובר וסמוך ממש להדלקת אותו נר שבריבוי הנרות ריבוי העונג והשלום, ויש מצוה בהדלקה זו כטעם של של"ה משום זה שכמה נשים מברכות בהדלק' בחדר אחד ואם שכחה ובירכה ביו"ט שחל בשבת של שבת לחוד ולא יו"ט יש לעי' אם יוצאת בזה כי יו"ט ג"כ איקרי שבת ויש לדמות זה לתפלה אם חתם ביו"ט שחל בשבת בשבת בלבד הגם שהזכיר בתוך התפלה יו"ט בפירוש וצ"ע

סי' קי"ג נלע"ד היתר פשוט לסנדק ואבי הבן ומוהל לאכול מר"ח אב עד התענית ביום המילה בשר ולשתות יין ולא דוקא רק בסעודת ברית מילה, רשאים לאכול ק"ו מת"ב שנדחה שאסור מדרבנן לאכול ומותרין לאכול בפני עצמם מכש"כ באיסור רק מצד המנהג שמותרין כל היום כי יו"ט שלהם הוא, ואם גם בת"ב שנדחה שאסור לעשות סעודה וגם המנהג כדברי המג"א לאסור לאכול בו מ"מ לענ"ד בזה לכו"ע שרי כי יו"ט שלהם הוא להם מכש"כ הנוהגים להסתפר בו לכבוד המילה גם בשבוע שחל בו תשעה באב שאסור מצד הדין להסתפר

סי' קי"ד המג"א סימן תנ"א כתב להלכתא דבמדוכות שלנו די בהגעלה, ולענ"ד עתה שדוכין קונסטפפעפפער המה פלפלין הנעשים מבצק ונתון בו דבר חריף יש לו ממש דין מדוכות חמץ שדוכים בו עם שומן ודברים חריפים וצריך לבון קל ובאותן של נחושת לא ילקחו לפסח משום דפקעי כדאיתא בב"ח

סי' קט"ו לבאר בדין שעוף טהור נאכל במסור' אם יש לסמוך על כל מסורת

הלא מבואר בדברי מהרי"ל שמסורת צריכה להיות מת"ח ירא שמים המוחזק ובקי שעיין וחקר ודרש עליו הרבה, ויש ראי' לזה מגמרא הלא כלל גדול מסרו לנו חז"ל שעוף טהור נאכל במסורת בלי שום סימן טהרה ואם כן תרנגולתא דאגמא דאכלו אותו זמן רב עד אח"כ שמצאוהו דורס דרש מרימר שאסור ופסקו מלאכול אותו א"כ כיון שאכלו אותו זמן רב א"כ הוה מסורת ואח"כ ראוהו שדורס ופסקו מלאכול איתו, ולפי"ז היאך אנו יכולים לסמוך על מסורת הלא תרנגולתא דאגמא אכלו אותו זמן רב מזמן רב פפא עד שדרש מרימר דאסור, וצריך לומר שלא היה מסור להם זה מת"ח מפורסים הבקיאים בטיב ההלכה ועיינו ודקו בהם כל צרכם כדי שלא יהא סותר כלל דעוף טהור נאכל במסורת, ומוכח כמהרי"ל דדוקא במסורת כזו יכולים לסמוך, ואין אנו יכולים לומר שמסתמא כיון שבמדינה זו אוכלים אותו אזי בלי ספק לא היו אוכלים אם לא היו מתירי' להם חכמיה וגדופיה', והנה שיש קצת לפקפק על זה לפי קושית הט"ז סימן פ"ב ס"ק ד' היאך אכלו כמה שנים הלא הקב"ה אין מביא תקלה לצדיקים במאכל איסור, ומתרץ דהמון עם אכלו אותם ואם כן הת"ח והצדיקים באמת לא אכלו ויש ריעותא לפנינו לכן אין לסמוך עליהם ולומר לולי חכמיהם הראוים לזה להתירו התירו להם לא היו אוכלים אותם דהרי ראינו שחכמיהם החמירו ולא אכלו אבל בסתמא אם במדינה אוכלים אותו אנו אומרים שבל"ס לא התחילו לאכול בלי חכמיהם הראוים להתירם וכן משמע מרש"י אם ראו אדם כשר שאכלו הוה מסורת ע"כ כי בלי ספק מסתמא שאל לחכם הראוי לזה והתירו אבל גם זה אינו דהא ראינו בימי חכמי הגמרא אכלו אותם הגם שחכמיהם וגדוליהם לא אכלו אותו

והנה יש מקום לומר היכא דיש לו ג' סימני טהרה וכף רגלו רחבה וחרטומו רחב דמתיר רבינו המחבר וכפירשו רבותינו האחרונים ז"ל דעיקר הלכה דבג' סימני טהרה מותר לאכלו ורק משום חומרת רש"י דלמא ידרוס די בכף רגלו רחבה וחרטומו רחב, והרמ"א מחמיר גם בזה אבל אם יש עוד מסורת שבמדינה אוכלים אותו אין אנו צריכים לחוש דילמא לא דייקו מעיקרא דכולי האי לא נחמיר על חומרת הש"י ורמ"א ואו"ה, אבל יש לומר לאידך גיסא כיין דרוב ככל הפוסקים מתירים בכף רגלו וחרטומו רחבה אולי סמכו במדינה הלזו וחכמיהם על זה ועל הפוסקים האלו שמתירים ולא דייקו כולי האי בקבלת המסורה, וכיון דאנן מחמירים דלא לסמוך עלייהו על סימנים אלו אם כן לא נוכל לסמוך על מסורה זו ולא מקרי מסורת כלל וכעין ראייה לדבר דאין אשה מעיזה בפני בעלה ובעד אחד המסייע מעיזה ומעיזה.